34. לעניין טענת השיהוי מפנים להלכה שנקבעה בתצ(ת"א) 1691-04-10 חמאדה דיאב נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ וטוענים כי בענייננו מתקיימות החלופות; חוסר תום לב שכן התובעים ידעו שלא קיימת להם עילת תביעה וחרף זאת פתחו בהליכים המכוונים נגד צו ירושה. שנית, המדובר בשיהוי מובהק תוך שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בציפייה לגיטימית של הנתבעים שלא להיתבע. בנוסף, בחלוף הזמן הנתבעים שינו מצבם וחלק מהם העביר את הזכויות שהוענקו להם לצדדים שלישיים מתוך ידיעה שפעלו בהתאם להוראות ייפוי הכח ורישום הזכויות שלא היו שנויות במחלוקת. עוד נגרם להם נזק ראייתי כבד שכן המוטבים נפטרו. מכל האמור סבורים שהשיהוי הרב דורש את דחיית התביעה.
35. מבלי לפגוע בטענת השיהוי טוענים הנתבעים שיש להורות על דחיית התביעה מפאת התיישנות של עשרות שנים, שכן מאז שנחתם ייפוי הכח חלפו 56 שנים והזכויות נרשמו על שם המוטבים עוד בשנת 1978. לדידם, יש נפקות רבה לשאלת המועד בו נודע לתובעים אודות קיומו של ייפוי הכח ולעניין זה העלו שלל גרסאות סותרות; לאורך ההליך נאחזו בטענה שנודע להם בשנת 2014 בסמוך להגשת התביעה בעוד שבסעיף 11 לכתב התביעה המקורי טענו שגילו אודות ייפוי הכח בחודש 6/14 לאחר שנתבעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני בתביעה לפירוק שיתוף. לאחר מכן בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן טענו טענה חדשה העומדת בסתירה לטענות הקודמות ולפיה יפויי הכח ניתן להם ע"י ב.ל. גם עדותם סותרת את גרסאותיהם שכן העידו שאבי התובע החזיק בייפוי הכח, בעוד ב.ל הצהיר שידע על קיומו עובר לפטירת אביו ( ולכך מפנים לעמ' 50 שו' 13-14 לפרו'). התובעת מאידך הצהירה שנודע לה על יפוי הכח כשבעלה התובע "הביא את המסמכים מ*****" (מפנים לעדותה בעמ' 37 שו' 12-15), ועל כן, מן הראוי שהתובע יעביר לב.ל את היפוי כח ולא להפך. זאת ועוד; התובע העיד שהוא וכל המוטבים ידעו על קיומו של ייפוי הכח וחרף זאת ישבו ללא מעש לאורך שנים. מכאן סבורים שנשמטה הקרקע מתחת לטענה הלא הגיונית למרמה או הסתרת יפוי הכח, והמרמה הינה מנת חלקם.
36. מוספים וטוענים הנתבעים לעניין המועד בו נודע לתובעים על ייפוי הכח, כי העובדה שפנו בהליך לקבלת צו ירושה אחר המנוח למ' עוד בשנת 1999, לאחר שאמה של התובעת הסתלקה מהעיזבון והיא נותרה יורשת יחידה, מוכיחה שידעו על ייפוי הכח שכן הפכו להיות צד להליכים משפטיים בנעלי מ'. לדידם, לא בכדי בעדותם, מתחמקים התובעים מהעובדה שהוצא צו ירושה למ' ואף אינם שוללים את זיופו, כל זאת על מנת שלא יהא בכך בכדי להוכיח שידעו על ייפוי הכח (לעניין זה מפנים לעדות עמ' 38 ש' 25-36 ועמ' 39 שו 1-20). מכאן, עפ"י הלכת מוסקוביץ, כלל הגילוי המאוחר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא בעל אופי אובייקטיבי.