פסקי דין

תמש (קריות) 8153-05-16 א.ד נ' ע.ד - חלק 5

13 פברואר 2022
הדפסה

69. משך השנים התנהלו המוטבים, ולימים חלפיהם בהתאם לחלוקה הרשומה, תוך שאף לא אחד מהם הלין אודותיה או ביקש לשנותה, ובכלל זה גם אביו של התובע, ולימים יורשיו, היינו אחיו של התובע. הנתבעים גרסו שהחלוקה ורישום הזכויות נערכו בהסכמת כלל המוטבים שעה שקיבלו החלטה מגובשת לחלוקה שוויונית כך שכל מוטב ירשם כבעל 1/10 מהזכויות המועברות. בהתאם לכך, ניגשו לבצע את הרישום בלשכת רישום מקרקעין, למעט המוטבים אביו של התובע ומ'. יצוין שאביו של התובע נרשם כבעל זכויות לפי אותה חלוקה שנה לאחר מכן, וזכויותיו של מ' לא הועברו ונשארו ע"ש הסב, לפי אותה חלוקה. לעניין זה הצהיר הנתבע: "זה היה בהסכמת כולם... הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר." (ראו: עמ' 53 לפרוטוקול, שו' 21). בהמשך אף הצהיר הנתבע שחלוקה זו הייתה בהתאם לרצונו של הסב, כפי שאמר לצדדים בעודו בחיים. אפנה לעדותו בעמ' 53 לפרו' שו' 19-29:
" ש. איך אתה יכול להגיד לנו, מכוח ייפוי הכוח הזה, שבעל האדמה החליט כפי שאתה אומר?...
ת. אבל זה היה בהסכמת כולם, כלומר פ' וח', הבנים של הסב.
ש. ...ההחלטה היתה בהסכמת האחים ולא הסב שהחליט את זה?
ת. לא, הם סמכו על הסב.
ש. אתה אומר שהם הסתמכו על הפרשנות של הייפוי כוח ולא על דבריו של הסב.
ת. הם הסתמכו על דבריו של הסב.
ש. אתה שמעת את הסב אומר את זה או ששמעת את הבנים של הסב אומרים את זה?
ת. הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר.
ש. למה לא רואים את שמו של מ' במסמכים שצירפתם אותם כדי לרשום את הזכויות מכוח ייפוי הכוח בטאבו?
ת. באיזו שנה?
ש. ב 78'.
ת. פשוט מאוד, כשרוצים לרשום בטאבו צריכים לשלם כסף ואז הוא לא היה לו כנראה כסף כדי לרשום. עובדה שלא רק הוא, גם אביו של התובע לא מופיע שהוא 1 מ 10. אני זוכר שהלכנו בזמנו לרשום את האדמות בטאבו הוא אמר שאין לו כסף לרשום.
ש. מי זה הלך?
ת. פ'י, ע.א.ר, ח', ע', א.א, פ', א'"
70. עוד הצהיר הנתבע שאחיו של מ', הם אלה אשר יזמו את תהליך הרישום, וכפי שהצהיר:
"ש. אתה זה שיזמת את הרישום?
ת. לא, הדודים שלי, הבנים של הסב – פ,, מ', ח'" (עמ' 51 לפרו' שו' 35-36).
עדותו של הנתבע לא נסתרה ע"י התובעים בכל מסמך או ראייה; למשמע עדותו, אשר הייתה סדורה, הגיונית, נתמכת במסמכים וקוהרנטית מצאתי לאמצה, ובהתאמה, לקבל את הטענה ולפיה רישום הזכויות בהתאם לחלוקה הנוכחית נערך בהסכמת כלל המוטבים. בניגוד לעדות הנתבע אותה מצאתי לאמץ, עדותה של התובעת הייתה רצופת תשובות לאקוניות ומתחמקות כגון "אני לא יודעת" או "אני לא זוכרת". כך גם תשובותיו של התובע היו ברובן מתחמקות, למשל כאשר עומת עם העובדה המרכזית ולפיה עוד בשנת 1978 אביו בעצמו ניגש לרשום את זכויותיו בטאבו ע"פ החלוקה שהוסכם עליה, ענה "אני לא יודע. אתה שואל אותי שאלה שאני לא יודע אם הוא הלך או לא הלך, לא הייתי." (עמ' 46 לפרוטוקול שו' 16-20).
71. את טענת התובעים ולפיה מצבו הפסיכיאטרי של מ' מנע ממנו מלהבין את טיב פעולותיו ובכלל זה רישום הזכויות על שמו או מכירת זכויותיו שהוענקו לו בהתאם לייפוי הכח, כפי שעשה בנכסים אחרים, מצאתי לדחות במלואה; טענות אלה נטענו ללא כל תימוכין ולו בראשית ראייה ואף בחקירתה הצהירה התובעת שלא ראתה את אביה כאדם חולה שכן הייתה בת שנתיים ולמעשה מדובר בשמועה שלא ידוע מקורה, וכפי שהצהירה: "אני שמעתי שאבא שלי היה חולה פסיכטארי". (ראה: עמ' 39 לפרוטוקול שו' 21-25). בניגוד לטענותיה, בידי הנתבעים עלה להוכיח שמ' חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לעניין זכויותיו בנכסים אחרים שהוענקו לו מכח הוראות אחרות בייפוי הכח, וכאשר עומתה התובעת עם עובדה זו התחמקה וענתה: "לא מבינה. " (עמ' 40 לפרוטוקול שו' 1-17). בנסיבות אלה בהן הנתבע הינו האחיין המבוגר שהכיר את מ' היטב, ולדאבון הלב יותר מהתובעת עצמה, ולאחר שמצאתי את עדותו כמהימנה עליי, אני מקבלת אותה, ומוצאת לקבוע שכטענת הנתבעים, מ' היה כשיר להבין, הסכים עם הרישום, פעל לפיו, ואף פעל למימוש זכויותיו.

72. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם ככל והייתי מוצאת שמ' לא ידע או לא הסכים לחלוקה כפי שבוצעה, לא היה בכך בכדי לאיין את העובדה שהתובעת בעצמה, עת בגרה, ידעה אודות חלוקה זו, והסכימה לה. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית האם ראתה שכל הדודים והנתבעים רשמו זכויותיהם שווה בשווה ענתה " כן." ( ראה עמוד 37 שורה 21 ). בהמשך עדותה אישרה שאביה זכאי לזכויות שוות לאחיו, אולם גרסה שחלוקה זו אינה כוללת את הנתבעים (ראה: עמ' 37 לפרוטוקול שו' 19-28). בהמשך עדותה הצהירה שהיא מבקשת לממש זכויותיה בהתאם לזכויות הדודים כפי שהצהירה בעמ' 38 לפרוטוקול שו' 1-17: "כמו הדודים שלי." כמו גם שאינה מבקשת לקבל יותר מהם, וכלשונה: "לא, אני אמרתי שמגיע לי כמו הדודים שלי."

73. הנה כי כן, אף מעדות התובעת עולה שהבינה את תוכן ההסכמה שהייתה בין המוטבים, פעלה בהתאם לה ולא הביעה כל התנגדות עת בגרה, וחרף זאת, כיום, טוענת כנגד אותן הסכמות. על כגון דא נאמר בפסיקה כי "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב ואח' [3]).יתרה מזאת; נוכח פטירת המוטבים , טענות התובעים מועלות כלפי עיזבונם ומשכך נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל ואח' [4]). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראָיות יריבו..." (ע"א 459/59 מ' פינקלשטיין ואח' נ' פרושטייר ואח' [5], בעמ' 2330). למעט הנתבעים, הצדדים הנהנים מייפוי הכח שנתנו הסכמתם לחלוקה שבוצעה הלכו לעולמם ומשכך על התובעים מוטלת חובת הוכחה מוגברת בה לא עמדו. העובדה שלא העלו טענותיהם עת המוטבים היו בחיים, כמו גם שלא עלתה כל טענה מצד המוטבים, מחזקת את המסקנה שכולם שהסכימו עם החלוקה כפי שבוצעה ונרשמה, וכיום, עם פטירתם, מבקשים התובעים לשפר את מצבם, שלא כדין.

74. עוד מצאתי שאין בתצהירים שצורפו ואשר נערכו ע"י חלק מיורשי המוטבים, שם ציינו כי מצטרפים לטענותיהם העובדתיות של התובעים, בכדי ללמד על פרשנות שונה מזו המקורית האוטנטית כפי שנתקבלה בהסכמה ע"י המוטבים, שהינם הוריהם וסביהם של המצהירים שאינם עוד בחיים; ראשית, אף אחד מהם לא הגיע להיחקר על תצהירו ובכלל זה על ידיעותיו אודות הנסיבות הצריכות, כמו גם האינטרס הצומח לו מהתביעה. עיון בתצהירים מלמד שהמצהירים העלו טענות עובדתיות ועל כן קיימת חשיבות רבה בחקירתם. בנסיבות בהן התובעים מבקשים להסתמך על התצהירים כחלק מראיותיהם, שכן הוגשו על- ידם, היה עליהם לזמן את המצהירים לעדות. משלא עשו כן, בנסיבות, מצאתי שאין ליתן להם משקל (ראו עוד לעניין זה: ע"א 6002/92 מלק נ' עזבון הרב יהושוע דויטש ז"ל פד"י נא(5) 1. ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פד"י סד(2) 256). שנית; דווקא מקום בו היורשים, עורכי התצהיר סבורים שהצדק עם התובעים, ובפרט מקום בו יצמחו להם זכויות נוספות באם התביעה תתקבל, מצופה שהיה, שככל וקיימת מחלוקות אודות הפרשנות או על התנהלות הצדדים משך השנים, גם הם היו מצטרפים כבעלי דין בהליך.

75. גם את טענות התובעים אודות משקל התשריט שצורף מצאתי לדחות; אמנם, התשריט מלמד על חלוקה אחרת למן החלוקה שבוצעה בפועל. יחד עם זאת, על גבי התשריט מצוין במפורש "לא לצורכי רישום" ולראייה, לא נעשה בו כל שימוש באופן שבו לא השתכלל לידי הסכם חלוקה בין הצדדים.

76. מכל המפורט לעיל, התרשמתי שהתנהגות המוטבים והתובעים בעצמם מלמדת שהרישום והחלוקה משקפים את אומד דעתם, כמו גם התנהלותם בפועל, ותומכת בטענת הנתבעים לפיה אין כל מקום לשנות מהרישום שבוצע בספרי המקרקעין עוד בשנת 1978.

פרשנות לשון ייפוי הכח:

77. התובעים הגישו תרגום נוטריוני של ייפוי הכח שנערך ביום 19.8.18 ע"י הנוטריון עו"ד ח'. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לנכונות התרגום כפי שיפורט, ועיקרה לעניין פרשנות לשון הפסקה השמינית. על כן אתייחס למחלוקת זו בלבד שכן היא הצריכה להכרעתי. להלן העתק הפסקה השמינית מהתרגום הנוטריוני שהוגש:
=====================================

78. ע"פ התרגום, "ו" החיבור מופיעה לפני המילה "ובני א'.." (הכוונה לבניו של א') ולפני שמות ארבעת הנתבעים; הנתבעים מתנגדים לתרגום וטוענים שנפל בו פגם מהותי כך שהושמטה ע"י עורך התרגום אות "ו" החיבור שהופיעה בייפוי הכח במקור לפני שמות כלל המוטבים (היינו האחים והנתבעים) ומשכך עתרו להוצאתו מתיק בית המשפט. בהחלטתי מיום 24.02.18 נדחתה הבקשה ונקבע: "..משנפל פגם באימות ייפוי הכוח, הופרכה אמנם חזקת התקינות של מעשי הנוטריון, אך בלא להביא לבטלותו של ייפוי הכוח. תוצאת הפגם באימות היא העברת הנטל אל בעל הדין המבקש ליתן תוקף לייפוי הכוח, להראות כי ייפוי הכוח תקף חרף הפגם". אקדים ואציין שהתובעים לא עמדו בנטל המונח לפתחם לעניין זה; עו"ד חורי, עורך התרגום נחקר והעיד אודות התרגום אותו ערך. מעדותו התרשמתי שאכן התרגום אינו משקף נאמנה את לשון ייפוי הכח במקור שכן הצהיר ואישר ששינה את נוסחו המקורי, ושם, האות "ו" החיבור הופיעה לפני שמו של כל מוטב, למעט שמו של הנתבע 1 "עפו". לטענתו עשה כן מאחר וכך מחייבת השפה הערבית.

וכך הצהיר עו"ד ח' (עמ' 31-32 לפרוטוקול);
"ש. אני מפנה אותך למקור, תאשר לי שבין השמות "האדונים הנכבדים א.מ ... " – האם
מופיעה האות ו'?
ת. כן.
ש. האם בין כולם מופיעה ו החיבור
ת. כן, לפני שם כל הבנים מופיעה אות החיבור ו.
ש. גם בשמות של בניו של א.ע.א – אותו דבר?
ת. כן. ו' החיבור מופיעה לפני השמות של בניו של א.מ – א', ר', פ' וא' מופיעה
אות החיבור ו'. בשפה הערבית בשם הראשון לא שמים לפניו ו, אלא אומרים כמו בעברית
"פלוני ואלמוני".
ש. כלומר, לפני כל 10 השמות יש ו החיבור?
ת. נכון.
ש. בניגוד לכך, תאשר לי שבתרגום יש רק פסיקים ולא ו החיבור?
ת. למה שככה אני מבין בשפה העברית. בשפה העברית כשאתה רוצה להגיד "ו" בשמות, לא
שמים תמיד ו', שמים פסיק. זה ברור, לא צריך לשאול אותי. "

בחקירה חוזרת השיב עו"ד ח' (עמ' 32 לפרוטוקול שו' 12-15):
"ש. תקרא אותה שוב פעם ותסתכל. האם אתה רואה שבראשון ע' יש ו החיבור או אין?
ת. לפני השם 'ע' לא מופיעה האות ו מאחר וככה מחייבת אותנו השפה הערבית."

79. עורך התרגום אישר שלפי לשון ייפוי הכח במקור, ו' החיבור הופיעה לפני שמו של כל מוטב, ומכאן, על פי לשונו התחבירית אין כל מקום לפרשנות וניתן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית, שכן מנוסח הוא בצורה בהירה וברורה, והוראותיו קובעות שהסב ביקש להעביר ולמכור את זכויותיו בנכסים מושא המחלוקת בחלוקים שווים לכלל המוטבים, וכפי שמצויין: "התחייבתי למכור ולהסב חלקות אלה בחלקים שווים לה"ה..."

80. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם באם הייתי מוצאת לקבל את התרגום כפי שהוצע, לא היה בכך בכדי להביאני למסקנה שונה; כמפורט לעיל, עת נדרשת פרשנות בית המשפט, זו תבוצע באופן דווקני, בהתאם לנסיבות העניין וככל הניתן תוך התחקות אחר התכלית הסובייקטיבית. העובדה כי "ו החיבור" הופיעה לפני כלל שמות המוטבים המפורטים בפסקה השמינית למעט לפני "ע" מאחר וכך נדרש בשפה הערבית, מלמדת שחל שוויון בין כלל המוטבים. חיזוק שיש בו בכדי ללמד על כוונת הסב לחלוקה שווה בין כלל המוטבים נעוצה דווקא בהוראה הקובעת כי .."התחייבתי למכור ולהסב חלקות אלה בחלקים שווים לה"ה...". עת הורה הסב על חלוקה שווה לכל האדונים הנכבדים המפורטים בייפוי הכח, אין מקום לערוך הבחנה בין המוטבים ולקבוע כל חלוקה אחרת. עובדה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות העניין בהן משך השנים, כלל המוטבים התנהלו בהתאם לחלוקה זו, כמפורט לעיל.

81. מכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלשון ייפוי הכח אינה דרושה פרשנות וקובעת חלוקה שווה בין כלל המוטבים. גם באם הייתה מתקבלת הטענה ולפיה נדרשת פרשנות, אזי במקרה זה ניתן להתחקות אחר הפרשנות הסובייקטיבית, לאור התנהלות המוטבים והצדדים משך השנים, כמו גם נוכח הוראות אחרות בייפוי הכח, וזו מלמדת כי הפרשנות הצריכה הינה כטענת הנתבעים.

סוף דבר;

82. מכל האמור לעיל מצאתי שדין התביעה להידחות במלואה, וכך הנני מורה.
83. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים 1-5 הקשורות עם ניהול הליך זה והכוללות את שכר טרחת עו"ד בסך של 8,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל; בהיעדר התייצבות שאר הנתבעים או נוכח הסכמתם להליך, כמפורט לעיל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
בזאת תמה המחלוקת לפניי.
המזכירות תואיל לסגור את כלל התיקים הפתוחים ותמציא פס"ד לצדדים.
פס"ד מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.
ניתן היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
ליאת דהן חיון

עמוד הקודם1...45