20. מטעימים התובעים שהעקרונות החלים על ייפוי הכח בכל הקשור לחלוקת ירושה נשאבים מדיני הירושה ומהפסיקה שנקבעה בעניין. לטענתם, נתבע 1 הצהיר בתצהירו (סעיף 33 לתצהיר) שהסבא חילק/ העביר את זכויות המקרקעין שבבעלותו לילדיו ונכדיו ונמנע מלפרט את התמורה הכספית שניתנה, וגם במסגרת הדיון כאשר נשאל לגבי התמורה ניסה לחמוק ממתן תשובה משום שהתייחס לפעולות בייפוי כח כחלוקה והענקה של מקרקעין. לטענתם, לא בכדי הורה הסב בפסקה 8 לייפוי הכח "ובני א.ד ז"ל", שכן מטרתו הייתה להראות שילדי המנוח באים בנעליו, שאם לא כן, היה מציין את שמם באופן ברור. כמו כן, העובדה שצוין בתחילתו של המשפט "שווה ביניהם" מלמדת על שוויון בין האחים.
21. התובעים סבורים שראייה לכך שייפוי הכח מנוסח באופן התומך בטענתם, הינה שהתמורה שננקבה בו לגבי חלק מהנתבעים דומה לתמורה של כל אחד מן הדודים. אם כטענת הנתבעים היו זכאים ליחס מיוחד מהסב בשל אירועי עבר, הרי שהיה נוקב בתמורה מסוג אחר. לעניין זה, מציינים שבעדותו הנתבע 1 לא נתן כל הסבר למהות התמורה, כמו גם באם שולמה. לדידם, טענת הנתבעים לפיה הסב קיבל לידיו את כל כספי הפיצויים בגין תאונת הדרכים של אביהם ובשל כך התחייב להעניק להם זכויות שוות ערך לאלה שהתחייב להעניק לילדיו, אינה מתיישבת עם השכל הישר, כמו גם שלא נתמכה בכל אסמכתא להוכחתה.
22. לגרסתם, התנגדות הנתבעים לתרגום הנוטריוני של ייפוי הכח שהוגש על ידם, חרף דחיית בקשתם להוצאתו מהתיק כקבוע בהחלטה מיום 24.4.19 הינה לחובתם, נוכח עדותו. לגרסתם, עדותו של הנוטריון אמינה וברורה ובהתאם לה "ו" החיבור כפי שמופיעה בתרגום העברי, אינה נמצאת בייפוי הכח המקורי לפני שמו של הנתבע "עפו" שכן כך מחייבת השפה הערבית. על כן, כל השמות בייפוי הכח לאחר הנתבע 1, שהם אחיו, מתחברים אליו כגוש אחד. לעניין זה מוסיפים שהנתבעים לא הציגו כל תרגום נוטריוני אחר לסתירה. זאת ועוד, על פי סדר כתיבת בני הסב בפסקה השמינית, האח === ז"ל מצוין אחרון ושמו מחובר ליתר אחיו באמצעות "ו" החיבור ולאחר מכן מצוינים ילדיו כבאים במקומו. בכתב הגנתם המקורי טענו הנתבעים (בסיפא של סעיף 7) כי "המשיבים נכנסו בנעלי אביהם בהתאם להחלטת המנוח". מטענה זו יש ללמוד על האופן בו הם מתארים את זכותם כמי שבאו בנעליו של אביהם המנוח וקיבלו זכויות ביחידה אחת כמו הדודים. על כן אין לתת להם ישועה לשנות הודאה זו בהמשך ההליך.