26. העובד חלק על כך שהחתימה המתנוססת על גבי טופס ההודעה לעובד היא חתימתו, וכאמור בסעיף 37 לחלק הכללי הנטל להוכיח כי העובד חתם על הטופס מוטל על החברה. בענייננו, בית הדין סבר כי אין בידו לקבוע ממצא פוזיטיבי – לכאן או לכאן – על יסוד עיון בחתימות, וכלשונו "לביה"ד אין הידע הנדרש להשוות חתימות של התובע על גבי מסמכים שונים, לשם כך דרושה חוות דעת של מומחה, שלא הוצגה". משלא עלה בידי בית הדין לקבוע ממצא פוזיטיבי – לכאן או לכאן – אזי כפי שנקבע בסעיף 37 לחלק הכללי, נושא החתימה לא יהא בעל משקל בהכרעה לצד זה או אחר, אלא תידרש הערכת מהימנותם הכללית של העדים וגרסאותיהם.
27. במקרה דנן, טופס ההודעה לעובד הוגש באמצעות מר עאצי מבלי שהוסבר יחסו לטופס ומי הגורם מטעם המעסיק שערך את המסמך או מסר אותו לעובד. כך, בסעיף 21 לתצהירו של מר עאצי נאמר: "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי הנתבעת 2 תטען כי בתחילת עבודתו של התובע בשורותיה נמסרה לו הודעה כדין על תנאי העסקתו והתובע אף חתם עליו". סעיף זה בתצהיר מנוסח בצורה סבילה
--- סוף עמוד 37 ---
("נמסרה") ותמציתית, ומבלי שהובהר מי מסר את הטופס, כשפירוט זה חיוני על מנת לבחון אם הגשת הטופס היתה באמצעות עד מגיש.
28. יתר על כן. מעבר לניסוח התמציתי, מר עאצי לא הצהיר מידיעתו האישית, אלא הצהיר על עובדה "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי". בהעדר הסבר מדוע יש לראות בו עד מגיש, ונוכח העובדה שאין משקל להצהרה על עובדה על פי יעוץ משפטי, יש לקבוע כי טופס ההודעה לעובד לא הוגש בידי עד מגיש. בנוסף, המעסיקה לא העמידה הסבר למחדלה מהגשת טופס ההודעה לעובד כראיה באמצעות עד מגיש. כאמור בסעיפים 34-35 לחלק הכללי, כאשר הטופס אינו מוגש בידי עד מגיש ולא ניתן הסבר סביר למחדל זה, ומשהעובד מכחיש את קבלת הטופס אזי, ככלל, פועל מחדל המעסיקה מהגשת המסמך באמצעות העד המגיש לחובתה. גם אם אין לשלול כי במסגרת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה תופעל גמישות בקשר לכך כמפורט בסעיף 34 לחלק הכללי, בנסיבות העניין לא נטען לטעם המצדיק סטייה מהצורך בהגשת טופס ההודעה לעובד בידי עד מגיש וממילא לא נפרשה שיטת מסירת ההודעה לעובד בכללותה ולא נתמכה בראיות כלשהן.
29. בית הדין האזורי הניח כי עצם הגשת הטופס מלמדת על מסירתו לעובד, ו"כל עוד לא הוכח אחרת" יש לקבוע כי נמסרה לעובד הודעה על תנאי עבודה. לטעמנו, קביעה זו מוקשית. אמנם העובד נושא בנטל השכנוע לשכנע כי הופרו הוראות חוק הודעה לעובד, קרי כי לא נמסר לו הטופס, שכן יסוד ההפרה הוא חלק מעילת התביעה. אולם, בשים לב לכך שמדובר ברכיב שלילי הנטל המשני, הוא נטל הבאת הראיה, עובר לשכם המעסיק ככל שהעובד מכחיש קבלת הטופס. כאמור, על מנת להרים נטל זה נדרשת הגשתו באמצעות עד מגיש או העמדת הסבר סביר לאי הגשתו כלל (כגון, שריפה שפרצה במפעל) או הגשתו שלא באמצעות עד מגיש (כגון, חלילה פטירתו). משכל זאת לא נעשה במקרה דנן הגשת הטופס (שלא באמצעות עד מגיש) אינה יכולה ללמד על נתינתו. למעשה המעסיק אשר לשכמו הועבר נטל הבאת הראיה לא הביא את הראיה הנדרשת.