בכל הנוגע לנסיבות סיום קשר העבודה טען העובד כי פוטר בחודש אוגוסט 2017, ואילו החברה טענה כי העובד נטש את עבודתו בחודש יולי 2017.
--- סוף עמוד 45 ---
5. החברה הכחישה את כל טענותיו של העובד, וטענה כי כל זכויותיו שולמו לו כדין. למרות האמור, הודתה החברה כי נותרה חייבת לעובד כספים שונים ברכיבים שונים (סעיף 94 לכתב ההגנה) בסך של 3,640 ₪, ולאחר קיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,822 ₪ שילמה לעובד לאחר הגשת כתב התביעה סך של 760 ₪.
פסק דינו של בית הדין האזורי
6. מטעם העובד העידו העובד וכן עובד נוסף שעבד בחברה – מר מוחמד אמאד נורלדין (שעניינו נדון בבית דין זה בהליך ע"ע 5403-05-20). מטעם החברה העיד מר עזיז עאצי, הבעלים של החברה.
כללית
7. בית הדין האזורי ציין כי העדים מטעם שני הצדדים לא שפכו אור על המחלוקות מושא הליך זה, והם התאפיינו בחוסר יכולת או חוסר רצון לענות על השאלות שהופנו אליהם. בכל הנוגע לעובד, נפסק כי עדותו הסתכמה בכך שסיכמו עמו על שכר של 30 ₪ לשעה, והעובד לא ידע להשיב למרבית השאלות שהופנו אליו. עם זאת, בית הדין ציין כי לקח בחשבון שמדובר בנתין זר שאינו שולט בשפה העברית, ומן הסתם התקשה להשיב לשאלות בנוגע לאופן חישוב שכרו וכדומה. אשר לעדותו של מר עאצי קבע בית הדין האזורי כי היא הייתה עמומה ויצרה רושם בלתי אמין באופן כזה שיש בו להשליך על אמינות גרסת החברה ולפעול לחובתה. כך, העד לא ידע או אולי התחמק ממתן תשובות לכמעט כל השאלות שהופנו אליו, ועדותו התאפיינה באי מסירת מידע כלשהו.
בית הדין הוסיף וקבע כי לאור טענות העובד בכתב התביעה היה מקום שהחברה תזמן לעדות עד הבקיא בתלושי השכר, והימנעותה מלעשות זאת ובחירתה לזמן עד שאינו יודע לענות על השאלות פועלת לחובתה. זאת ועוד. נוכח העובדה כי יש תביעות מקבילות של עובדים כנגד החברה שבכולן עלו טענות לעניין אי אמינות התלושים והסכמה לשכר שעתי בסך של 30 ₪ נטו, הרי שהחברה ידעה מפני מה עליה להתגונן. בנסיבות אלה, התרשם בית הדין כי "התחושה שלנו היא שהנתבעת במודע הביאה לעדות מטעמה את מר עזיז עאצי אשר לא ידע או לא רצה לענות על השאלות שנשאל". בהקשר זה ציין בית הדין האזורי כי למר עאצי לא היה הסבר של ממש מדוע לא זומנה חשבת השכר לעדות; הוא לא ידע לתת הסבר על רכיב הלוואה במינוס שהופיע בתלוש השכר של העובד; הוא לא ידע ליתן הסבר לתשלום בעד ימי חג בחודשים שבהם לא חלו חגים מוסלמיים (וגם חגים