בית הדין ציין כי על פי ההלכה תלושי השכר מהווים בדרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות, כאשר נטל ההוכחה להוכיח כי רכיב בתלוש השכר הוא פיקטיבי מוטל על טוען הטענה.
בית הדין קבע כי לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שלפניו, המסקנה העולה מהראיות היא שהעובד עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח שהסיכום עמו היה לשכר בסך של 30 ₪ נטו לשעה וכי כך שולם לו בפועל עד חודש ספטמבר 2016 וכן בחודש נובמבר 2016. גם לאחר חודש זה המשיכה החברה לשלם לו לא פחות מ-30 ₪ נטו לשעה, למעט בחודש יולי 2017. בית הדין ביסס את מסקנתו על כך שגרסת העובד הייתה עקבית, וכן נתמכה בעדותו של מר מוחמד נורלדין, שהעיד מטעם העובד. בית הדין הדגיש כי הקביעה שסוכם עם העובד על שכר של 30 ₪ נטו לשעה מבוססת לא רק על עדותו של העובד והעד מטעמו, אלא מסתמכת בעיקר על תלושי השכר של העובד ואי מסירת הודעה לעובד בשפתו. בהקשר לתלושי השכר קבע בית הדין האזורי כי בתקופה הראשונה, עד חודש דצמבר 2016, למעט החודשים אוקטובר ודצמבר 2016, שכר הנטו בתלוש השכר מהווה את מכפלת השעות שעבד העובד באותו חודש ב-30 ₪ לשעה בתוספת רכיב הנסיעות. לא יתכן כי מדובר במקריות, ויש בכך כדי להוות הוכחה לטענת העובד כי כך סוכם עמו. בפסק הדין פירט בית הדין האזורי בטבלה את הנתונים מתלושי השכר של העובד. בית הדין הוסיף כי למרות שעל פי תלוש השכר בחודש יוני 2016 עמד השכר השעתי על 25 ₪ לשעה, ובחודש יולי 2016 על 25.94 ₪ לשעה, ובשניהם עבד העובד מספר שעות זהה (162.5 שעות), ולמרות שזכויות על פי הרכיבים בתלוש מחושבות כאחוז משכרו של העובד, השכר לתשלום בשני תלושי השכר היה זהה, ולמר עאצי לא היה הסבר לכך.
--- סוף עמוד 48 ---
בית הדין הבהיר כי אכן על פי תלושי השכר בחודשים אוקטובר 2016, דצמבר 2016 וכן בחודשים ינואר 2017 עד יולי 2017 שולם לעובד שכר נטו גבוה יותר ממכפלת מספר השעות ב-30 ₪ נטו לשעה בתוספת רכיב הנסיעות. אולם, אין בכך כדי לשלול את טענת העובד כי סוכם עמו על 30 ₪ לשעה נטו בתחילת תקופת עבודתו, ובשלב כלשהו החלה החברה לשלם לו שכר גבוה יותר מזה שסוכם עמו. בית הדין הוסיף כי לא ברור מדוע עלה שכרו של העובד בחודש דצמבר 2016, אולם אין זה מן הנמנע כי בשל תביעות רבות שהוגשו נגד החברה בטענה לאותו שכר מובטח, החליטה החברה לבצע שינויים בתלושי שכר כך ששכר הנטו לא יתאים בדיוק למכפלת השעות ב-30 ₪ לשעה בצירוף נסיעות. בכל מקרה, לעובד לא שולם פחות מ-30 ₪ נטו לשעה, ועל כן אין בתלושי השכר בחודשים מאוחרים יותר כדי להפריך את גרסת העובד שסוכם עמו על שכר שעתי בשיעור של 30 ₪ נטו לשעה. זאת, במיוחד נוכח עדותו של מר עאצי שלא ניתן בה מענה לשאלות ונוכח הפרת חובתה של החברה למסור הודעה לעובד; לסיכום קבע בית הדין האזורי כי נוכח העובדה שתלושי שכר הסמוכים לתחילת עבודתו של העובד תואמים את גרסתו בדבר הסיכום שנערך עמו, הוא עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי (51%) והוכיח את גרסתו.