30.2. מטעם החברה העיד מר עאצי אשר לא הייתה לו אינטראקציה עם העובד, ואין מחלוקת כי לא הוא קיבל את העובד לעבודה וסיכם עמו את שכרו ותנאי עבודתו. מעבר לכך, גם בנושאים עובדתיים העיד מר עאצי "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי". לכך יש להוסיף את התרשמות בית הדין האזורי כי החברה "במודע הביאה לעדות מטעמה את מר עזיז עאצי אשר לא ידע או לא
--- סוף עמוד 59 ---
רצה לענות על השאלות שנשאל". בנסיבות אלה, גם העובדה שהחברה לא זימנה לעדות את עובד החברה שסיכם עם העובד על תנאי עבודתו פועלת לחובתה.
30.3. החברה ביססה את הגנתה בעיקר על תלושי השכר, אולם העד היחיד מטעמה, מר עאצי, העיד כי אינו יכול ליתן הסברים על תלושי השכר והנתונים המפורטים בהם. הסברו של מר עאצי לאי זימון חשבת השכר או גורם אחר בחברה שיודע להסביר את הנתונים בתלושי השכר אינו משכנע. בנסיבות המקרה, עת נטל ההוכחה מוטל על החברה, גרסת החברה מבוססת בעיקרה על תלושי השכר שהונפקו לעובד והעדר יכולת של מר עאצי ליתן הסברים לאמור בתלושים, ובמיוחד על רקע התרשמותו של בית הדין האזורי כי הדבר נעשה במכוון על ידי החברה – אי זימון חשבת השכר (או גורם אחר) שיכולה ליתן הסברים לתלושי השכר פועל לחובת החברה.
30.4. למעט בחודש יולי 2017 שבו על פי הוראות החוק היה על החברה להפקיד חלק משכרו של העובד לפיקדון מסתננים, לא פחת שכרו של העובד מ – 30 ₪ נטו לשעה.
31. בהתייחס לטענות החברה ככל שלא ניתן להן מענה באמור עד כה:
31.1. החברה הדגישה כי העובד טוען לסיכום שכר "נטו", אולם בשכר לתשלום חיבר את כלל הרכיבים בנטו והוסיף את רכיב הנסיעות בברוטו, ועל כן גם בתקופה הראשונה לא הוכח כי שולם לעובד סך של 30 ₪ נטו לשעת עבודה. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, תחשיב העובד מבוסס על "השכר לתשלום", ולא על "השכר נטו". כאמור לחברה לא היה הסבר לפער בין "השכר נטו" ל"שכר לתשלום", דהיינו לרכיב ההלוואה. בהקשר זה יש לציין כי בטופס ריכוז שכר שהגישה החברה יש פירוט רק של רכיבי השכר והשכר נטו, אולם בריכוז אין פירוט לתשלומים שנוכו מהשכר נטו והשכר לתשלום ששולם לעובד בפועל. זאת, בעוד שעל פי הנטען על ידי העובד, המניפולציות בשכר כך שיתאימו לשכר המוסכם בסך של 30 ₪ נטו לשעה נעשו בעיקר במעבר זה, באמצעות סכום ההלוואה בפלוס או במינוס, על פי הצורך. גם העובדה כי בריכוז השכר לא מופיעים הנתונים בדבר הפער בין השכר נטו לשכר לתשלום פועלת לחובת החברה.