פסק דינו של בית הדין האזורי
9. בית הדין האזורי קיבל את מרבית התביעה. בכל הנוגע להודעה על תנאי ההעסקה ציין בית הדין כי לא די בטענה כללית שלפיה במועד תחילת העסקת העובד נמסרה לו הודעה. בנסיבות מקרה זה, שבהן העובד הכחיש קבלת הודעה; הוא אינו דובר עברית; ההודעה שנטען כי נמסרה לו לא תורגמה לשפתו; ולנוכח התרשמות בית הדין מעדותו של מר עאצי (הן באופן כללי והן בנוגע לעדותו בדבר חתימת העובדים על "הסכמי העבודה" בפני "המזכירה מאותו אזור" שאינה דוברת ערבית) - נקבע שאין סיבה להעדיף את גרסת החברה על פני גרסת העובד שלפיה המסמך לא נמסר לו מעולם. זאת ועוד, עיון במסמך מעלה שרשומים בו מספרים שונים (המתייחסים לימי ושעות עבודה שבועיים, אחוזי הפקדות לגמל ועוד) "ומדוע זה יבין התובע כי שכרו השעתי הוא בהתאם לרשום בו כשהוא אינו מתורגם לשפתו".
10. לנוכח האמור נפסק שהחברה פעלה בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ואילו הייתה נוהגת כדין - הצגת ההודעה על תנאי העבודה הייתה מייתרת את המחלוקות בנושא שכרו של העובד. משכך חויבה החברה לשלם לעובד את הסכום הנתבע ברכיב זה, בסך של 2,500 ₪. בנוסף, משלא נמסרה הודעה ולאור הוראות סעיף 5א לחוק הודעה לעובד - מועבר נטל ההוכחה לחברה בכל הנוגע ל"עניין השנוי במחלוקת", לרבות השכר המוסכם.
--- סוף עמוד 75 ---
11. אשר לגובה השכר השעתי - ציין בית הדין שגרסת העובד ועדיו בעניין שכרו והזכויות שלא שולמו לו הייתה עקבית ומהימנה ונסמכה על מסמכים. מנגד החברה לא הוכיחה את גרסתה, על אף שהטענה בדבר "הנדוס" תלושי השכר הועלתה כבר בכתב התביעה כך שהיה באפשרותה להיערך ומצופה היה ממנה לזמן נציג מטעמה הבקיא ברשום בתלושי השכר. תחת זאת העידה החברה - כעד יחיד מטעמה - את מר עאצי, שלא היה בקיא בתנאי העסקתו של העובד; שלא השכיל לסתור ולהפריך את גרסת העובד; ושלא היה בעדותו כדי לשפוך אור על רכיבים ששולמו לעובד כגון דמי החגים (ששולמו גם בחודשים בהם לכאורה אין ימי חג) ו"החזר הלוואה". בהקשר זה פירט בית הדין שכאשר נחקר מר עאצי על "החזר ההלוואה" שהופיע כבר בתלוש שכרו הראשון של העובד ובו קוזז סך של 115 ₪ - הסביר שלעיתים העובדים קיבלו כרטיס נסיעות, ועובד שאיחר למשמרת והגיע על חשבונו קיבל החזר. בית הדין ציין שגרסה זו הושמעה לראשונה במסגרת חקירתו של מר עאצי ולא פורטה בתצהירו. כמו כן הוא לא ידע להסביר מדוע שולם רכיב זה בנוסף לרכיב הנסיעות, וכיצד מתיישב הדבר עם דוחות הנוכחות שהציגה החברה שלפיהם העובד מעולם לא איחר למשמרת.