12. בית הדין מצא את עדותו של מר עאצי "מבולבלת לא עקבית ומלאת סתירות פנימיות" וזקף לחובת החברה את העדר יכולתו לשפוך אור על המחלוקות, כמו גם את אי הבאת מנהלת החשבונות, שערכה את תלושי השכר, לעדות. עוד מצא בית הדין כי בניגוד לטענת החברה, הכפלת שעות העבודה הנקובות בתלוש בשכר שעתי בשיעור 30 ₪ בצירוף דמי הנסיעות באותו חודש - מביאה לתוצאה של סכום הנטו המצוין בתלוש שאין חולק ששולם לעובד. חישוב זה מתקבל גם כאשר שכרו השעתי של העובד השתנה בתלושי השכר, ודי בכך שבמרבית תלושי השכר (ששה מתוך תשעה תלושים) הטענה הוכחה. בית הדין נתן לפיכך "אמון מלא בגרסת התובע" ודחה את גרסת החברה בעניין שכרו השעתי והזכויות הנלוות.
13. לעניין תלושי השכר נפסק כי משהחברה לא סיפקה כל הסבר לתוכנם ומשנתקבלה גרסת העובד שלפיה שולם לו שכר שעתי במכפלת שעות עבודתו בתוספת מרכיב נסיעות בלבד - אין מנוס מהמסקנה שהפירוט המופיע בתלושים אינו משקף את הסכומים ששולמו (וזאת תוך ציון הפסיקה הקובעת כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לתוכנם והנטל הוא על המבקש לסתור אותם). מכאן שהרכיבים המתייחסים לדמי חגים, הבראה, החזר הלוואה, גמל, פיצויים וקרן השתלמות הם רכיבים פיקטיביים שלא שולמו בפועל. על כן, ובשים לב לתקופת
--- סוף עמוד 76 ---
העבודה ולפן ההרתעתי חויבה החברה לשלם לעובד פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר.
14. בכל הנוגע לנסיבות סיום ההעסקה וטענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת ציין בית הדין כי טענה זו לא הועלתה בזמן אמת על ידי החברה אלא רק כמענה לתביעת העובד; כי גם בעניין זה גרסת החברה באמצעות מר עאצי הייתה עמומה ולא הוכחו ניסיונות ליצור קשר עם העובד שנטש לטענתה את עבודתו; וכי בחודש אפריל 2017 (כחודשיים לאחר סיום העסקת העובד) שולם לו רכיב שכונה "מענק הצטיינות" אך מר עאצי לא ידע להסביר מדוע רכיב זה שולם לעובד אם זנח עבודתו לאלתר. על כן נדחתה טענת הקיזוז בעניין חלף הודעה מוקדמת.
15. לעניין הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית נפסק כי בהעדר גרסה אופרטיבית מצד העובד ביחס לשעות הנוספות ובשים לב לשעות עבודתו הנטענות (6:00-13:00) ולגרסתו ביחס לשכר ששולם לו בהתבסס על שעות עבודתו - יש לדחות רכיב זה של התביעה.
16. משנדחתה גרסת החברה באשר לשכרו השעתי של העובד ולרישום שבתלושי השכר, התקבלה גרסת העובד לעניין הפקדות לפנסיה, קרן השתלמות, פיצוי בגין אי מתן שי לחג לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, ודמי הבראה, שכן ציון רכיבים אלה בתלושי השכר אינו משקף תשלום אמתי בגינם. החברה חויבה לפיכך בתשלום סך של 8,986 ₪, סך של 3,763 ₪ סך של 212.5 ₪, וסך של 1,876 ₪ בגין רכיבים אלה בהתאמה (ביחס לדמי ההבראה - לפי היקף המשרה שנטען על ידי החברה ותואם את רישום השעות בתלושי השכר שלא היה במחלוקת). מאותו הטעם התקבלה גם התביעה לדמי חגים. משהעובד טען ששכרו השעתי עמד על 35 ₪ ברוטו ולאור שעות העבודה היומיות הנטענות (7 שעות) נקבע שאת שכרו היומי יש להעמיד על סך של 245 ₪ ובמכפלת 5 ימים מגיע הסכום בגין רכיב זה לסך של 1,225 ₪.