דיון והכרעה
9. למקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי ופסק דינו המשלים, ולאחר עיון בכתבי הטענות של הצדדים ושמיעת טענותיהם בעל פה, המסקנה היא כי לא נפלה טעות תחת ידו של בית המשפט המחוזי שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. משכך, דין הערעור להידחות.
10. כהערה מקדימה, יש להבהיר תחילה מהם גדרי הדיון בערעור שלפנינו.
בראש ובראשונה, עומד לפנינו פסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי (כב' השופט דרורי) שניתן בתביעות שהגישו הצדדים. בפסק הדין האמור הועמדה התשתית העובדתית שעל בסיסה נקבע כי יש לבצע היפרדות בין הצדדים. אמנם, רובם המכריע של הסעדים האופרטיביים שנקבעו בפסק הדין בוטלו בהמשך בהסכמת הצדדים על ידי בית משפט זה בערעור (ע"א 7053/19 וע"א 7109/19) [פורסם בנבו]. ברם, בפתח הדברים בפסק הדין בערעור, בית משפט זה הבהיר מפורשות כי פסק דינו ניתן "על סמך הממצאים העובדתיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי" (ההדגשה הוספה – י"ע). ממצאים אלו נותרו אפוא על כנם והפכו חלוטים, כך שהכרעתו של בית המשפט המחוזי בסיבוב השני (כב' השופטת בזק-רפפורט) כמו גם הדיון בערעור שלפנינו, נשענים על ממצאים אלה.
שנית, על משבר האמון העמוק והמתמשך שקיים בין הצדדים ועל עצם הצורך ב"הפרדת כוחות" – אין חולק. משכך, לא על סעד ההיפרדות כשלעצמו ניטשת המחלוקת בין הצדדים, כי אם על שאלת אופן ביצוע ההיפרדות וטיב המנגנון שיכריע מי מהצדדים ירכוש את חלקו של מי וכיצד.
שלישית, מנגנון ההיפרדות בדמות התמחרות פתוחה הוסר מעל הפרק, בהסכמת הצדדים, בפסק דינו של בית משפט זה בערעור. איננו יושבים כערכאת ערעור על פסק הדין האמור, ומשכך אין מקום לשקול אפשרות זו מחדש.
זהו הרקע וזוהי מסגרת הדיון בערעור דנן. כפי שיוסבר להלן, ההכרעה בערעור פשוטה ומתבקשת, ומאחר שקביעותיו של בית משפט קמא והנמקותיו מקובלות עלי בעיקרן, אתמקד בעיקר ואשתדל לקצר בדברים.
עילת הקיפוח וסעד ההיפרדות
11. התביעה שהגיש המשיב נגד המערער בבית המשפט המחוזי התבססה, לצד עילות נוספות, על עילת הקיפוח המעוגנת בסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק). לא בכדי מצאתי לשוב ולהזכיר עובדה זו, באשר עילת הקיפוח נושאת מאפיינים ייחודיים הרלוונטיים בחלקם לענייננו. כך, כפי שהוסבר לא אחת בשורה של פסקי דין, יריעתה של עילת הקיפוח רחבה היא, וכרוחב יריעתה כך רוחב סמכותו של בית המשפט לברור את הסעד ההולם את נסיבות המקרה שלפניו. אכן, סעיף 191 לחוק הוא בבחינת "הוראת מסגרת", "רקמה פתוחה", המעניקה לבית המשפט "מרחב גמישות ושיקול דעת רחב, המאפשר לו להתאים את הפתרון שהוא רואה כצודק ונכון למצב של קיפוח או מצב של 'מבוי סתום' בין בעלי מניות [...]"; והיא מעמידה לרשותו "ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה" (ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פסקאות 15-14 [פורסם בנבו] (11.2.2018) (להלן: עניין מגנזי); ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 43 [פורסם בנבו] (3.10.2021) (להלן: עניין תינהב); ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות – עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 343-341 (2017) (להלן: שפינדל וזכות)).