6. על החלטתו של בית המשפט המחוזי ופסק דינו המשלים הגיש המערער את הערעור שלפנינו. יצויין כי בהסכמת המשיב עוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור (החלטת השופט גרוסקופף מיום 12.9.2021).
עיקר טענות הצדדים
7. בתמצית, המערער טוען כי יש לאפשר לו לרכוש את מניותיו של המשיב. לטענתו, הוא מנהל את החברות מזה עשרות שנים, כך שיש לו זיקה עודפת לחברות בהשוואה למשיב שעבורו החברות הן נכס כלכלי גרידא. לשיטת המערער, אין לראות את אחזקות הצדדים כשוות, שכן מלבד המניות הרגילות המוחזקות על ידי הצדדים שווה בשווה, המערער מחזיק גם במניות ההנהלה, המגלמות עבורו "זכות אישית ייחודית" שמכוחן אף יש לראותו כמחזיק בגרעין השליטה. בהקשר זה נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, אם תבוטלנה מניות ההנהלה הן לא תפקענה אלא תהפוכנה למניות רגילות, כך שהמערער עדיין יחזיק בשליטה בחברות. משכך, טוען המערער, שגה בית משפט קמא בקבעו כי יש להורות על היפרדות באמצעות מנגנון שוויוני.
בנוסף לאמור, המערער טוען כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי שיקולי צדק, תום לב וניקיון כפיים שוללים את עדיפותו של המערער ברכישת מניות המשיב. זאת, לשיטת המערער, שכן פסק הדין בערעור ביטל את הסעדים האופרטיביים בפסק דינו של השופט דרורי, והמסקנה בדבר קיפוחו של המשיב לא נותרה על כנה. לטענת המערער, זהות הרוכש צריכה להיקבע לפי שיקולי יעילות והיגיון ולא לפי שיקולי אשם, ואין "להעניש" את המערער. מנגד, יש לאמץ את הנוהג של רכישת מניותיו של יוזם ההליך, שאף מהווה פתרון צודק בנסיבות המקרה דנן. לחלופין, נטען כי אף אם הקביעה בדבר קיפוח תיוותר על כנה, הרי שדרך המלך היא לבצע רכישה כפויה של הצד הנפגע.
לבסוף, נטען כי המנגנון שנקבע בפסק הדין שגוי, שכן הוא הולם נסיבות של שוויון בין צדדים, בעוד שבמקרה דנן זכויות הצדדים אינן שוות. עוד נטען כי יש חשש לסחטנות מצד המשיב, שעשוי לנקוב במחיר גבוה כדי להשיא את רווחיו ככל הניתן; ושגה בית משפט קמא בקבעו כי יתרונו של המנגנון בכך שהצדדים צפויים להציע את המחיר הקרוב ביותר לשווי האמיתי של החברות עבורם, שכן משעה שבוצעה הערכת שווי על ידי המומחה, זו תהיה נקודת ייחוס להצעות הצדדים. בהקשר זה מלין המערער על עצם מינוי המומחה, שבעלות שכרו נאלצו הצדדים לשאת, שכן חוות דעתו אינה נדרשת משעה שמדובר בהתמחרות פנימית בין הצדדים.
8. מנגד, המשיב טוען כי יש לו זיקה משמעותית לחברות שהן נכס משפחתי מובהק, וכי קבלת ערעורו של המערער תוביל לכך שיינתן יתרון למקפח. עוד נטען כי מניות ההנהלה שבידי המערער אינן ניתנות למכירה, העברה או הורשה, הן ניתנו למערער לצורך ניהול החברות כנאמן עבור יתר בעלי המניות, ואין בהן כדי להעניק כל זכות כספית. בנוסף לכך, המשיב פירט התנהלות פסולה מצד המערער בשורה של הקשרים, ולטענתו קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של קיפוח נותרו על כנן.
באשר למנגנון ההיפרדות, המשיב טוען כי אין במנגנון זה כדי לגרוע דבר מהמערער, וכתב הערעור לא כולל הסבר של ממש להתנגדותו של המערער. המשיב מוסיף כי בית משפט קמא אִפשר לצדדים להציע מנגנוני התמחרות, אולם המערער סירב לכך. מכל מקום, מדובר במנגנון שוויוני, שבו הרוכש ישלם את השווי שהמוכר מייחס לנכס. לטענת המשיב, הערכת השווי של המומחה היא הערכת חסר, והתנגדותו של המערער למנגנון המוצע נובעת מרצונו לרכוש את מניותיו של המשיב במחיר נמוך משוויין האמיתי. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו, בא כוח המשיב אף הצהיר כי הוא מוכן, כהצעה ראשונית, לרכוש את מניות המערער בכ-40% יותר משוויין לפי הערכת השווי. מכל מקום, נטען כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שפעל בהתאם לפסיקה ויישם אותה. לטענת המשיב, אין בפסיקה תקדים שבו נכפה סעד של מכירה כפויה של מניותיו של צד מקופח תם לב בניגוד לרצונו. לבסוף טען המשיב כי יש לדחות את הערעור גם משיקולי צדק ותום לב; כי אין יסוד לטענה שהוא מעוניין להכניס צדדים שלישיים כבעלים לחברות; וכי המערער, בגילו ובמצבו, אינו יכול להוביל את החברות בעתיד.