בעניין מגנזי עמדתי על שורה של שיקולים העומדים לנגד עיני בית המשפט בבואו לקבוע ולעצב את מנגנון ההיפרדות בין צדדים, אם לצורך הסרת קיפוח ואם לצורך הפרדת כוחות בחברה. בין שיקולים אלה, שאינם בגדר רשימה סגורה, נמנו השיקולים הבאים: שיקולי צדק; תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; נכונותו של צד לפתור את הסכסוך בדרכי שלום; מידת הקיפוח; האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו לכל צד כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים כמו עובדים וספקים; הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים – הן פערי כוחות כלכליים והן פערים במישורים אחרים (שם בפסקה 15; עניין תינהב, פסקה 47).
14. כפי שהוזכר, אין חולק כי במקרה שלפנינו תביעת המשיב התבססה, בין היתר, על עילת הקיפוח; כי הצדדים נקלעו למבוי סתום ושורר ביניהם אובדן אמון מוחלט (כפי שעולה באופן חד משמעי מפסק דינו של השופט דרורי); וכי נוצר צורך לבצע היפרדות בין הצדדים. כמוסבר לעיל, בנסיבות אלו מושכות ניהול ההליך ועיצוב מנגנון ההיפרדות נמסרו לידי בית המשפט, שנדרש לקבוע מנגנון היפרדות שיהלום את נסיבות המקרה. הנה כי כן, לא שאלה של סמכות לפנינו, כי אם שאלה של יישום פרטני, של משקלות ומידות, קרי אם מנגנון ההיפרדות שנקבע הולם את מאפייניו הפרטיקולריים של המקרה דנן, אם לאו. לכך נפנה עתה.
מנגנון היפרדות שוויוני או מתן עדיפות למערער?
15. טענות המערער נחלקות לשתי טענות עיקריות. הטענה האחת היא כי יש למערער עדיפות על פני המשיב, ומשכך שגה בית משפט קמא בכך שלא כפה על המשיב למכור למערער את מניותיו. הטענה השניה מופנית נגד מנגנון ההיפרדות הספציפי שעליו הורה בית משפט קמא. נדון בטענות כסדרן.
16. בכל הנוגע לטענה בדבר עדיפותו על פני המשיב, המערער השליך יהבו על שני נימוקים עיקריים – האחד טכני-פורמאלי שעניינו שיעור אחזקותיהם של הצדדים במניות החברה (ובפרט אחזקות המערער במניות ההנהלה), והשני שעניינו זיקתו האישית העודפת של המערער כלפי החברות לנוכח פעילותו רבת השנים בהן.
בנסיבות דנן, דומה כי שני נימוקים אלה כרוכים זה בזה במידה רבה, שהרי החזקתו של המערער במניות ההנהלה, בד בבד עם היותו מנכ"ל החברות במשך שנים ארוכות מבלי שמונה מנהל אחר תחתיו, קשורים האחד בשני. אלא שאף אם אניח לטובת המערער כי יש לו "יתרון" מסוים על פני המשיב בהיבטים אלה, אין בכך כדי להכריע את הכף לטובתו. זאת, מכיוון שבהתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין למערער עדיפות אפריורית שבגינה יש להורות על מכירה כפויה של מניות המשיב לידיו – היא מסקנה מבוססת ומנומקת שאין כל מקום להתערב בה.