--- סוף עמוד 123 ---
6. היבט מרכזי נוסף בשאלת מידתיותו של ההסדר הוא סוג המעמד החלופי שיינתן לאדם שיוותר מחוסר אזרחות בעקבות החלטה על ביטול אזרחותו. חברתי הנשיאה קובעת בחוות דעתה כי על מנת שההסדר הקבוע בחוק האזרחות יצלח את מבחני המידתיות, יש לקרוא את התיבה "רישיון לישיבה בישראל" (סעיף11(ב)(2) לחוק) כמתייחס לרישיון קבוע, "בין אם מדובר ברישיון לישיבת קבע או רישיון קבוע אחר שייקבע על ידי המחוקק" (פסקה 87 לחוות דעתה). מצטרף אני לקביעה העקרונית שהרשיון צריך להיות רשיון קבוע, אולם לטעמי רשיון לישיבת קבע במתכונתו הנוכחית, אין די בו כדי לעמוד במבחני המידתיות, ובפרט במבחן המידתיות השלישי. אני סבור כי כדי לעמוד במבחן זה נדרשת הסדרה סטטוטורית של רישיון קבע ייעודי למי שנותר מחוסר אזרחות בעקבות החלטה על ביטול אזרחותו מחמת "הפרת אמונים", כפי שאפרט להלן.
7. ההסדר שנקבע בחוק האזרחות מאפשר כאמור לבטל אזרחותו של אדם גם בנסיבות שבהן לא נתונה לו כל אזרחות נוספת. כפי שציינה חברתי הנשיאה, זהו היבט ייחודי וחריג בהשוואה להסדרים הנהוגים במשפט הבינלאומי ובמשפט המשווה. החשש מהותרת אדם ללא כל מעמד שיבטיח זיקה יציבה למדינה כלשהי, באופן שיהפוך אותו לתלוי בחסדן של מדינות העולם, הוא משמעותי; לפיכך, ברי כי מידתיות ההסדר נגזרת גם מהמעמד שיינתן למי שנשללה אזרחותו, הן מבחינת טיבו, הן מבחינת יציבותו (וראו: פסקאות 38-37 לחוות דעתה לחוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז). באשר לטיב המעמד, גם לשיטתי מעמד של תושבות קבע לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) יש בו כדי להפחית את הפגיעה במי שנותר מחוסר אזרחות, במצב הדברים שבו המדינה מעניקה זכויות והטבות רבות הן לאזרחי המדינה, הן לתושבי קבע (וראו גם: פסקה 38 לחוות דעתה של הנשיאה). ואולם, סבורני כי רישיון קבע מסוג זה – שמלכתחילה לא נועד לחול במצב הדברים האמור – אינו מבטיח במידה מספקת את יציבות מעמדו של מי שנותר חסר כל אזרחות בעקבות החלטה על ביטול אזרחותו. חוסר יציבות זה בא לידי ביטוי בשני מישורים.
8. ראשית, רישיון לתושבות קבע עשוי לפקוע מעצמו במגוון מצבים, בהתאם לתנאים הקבועים בתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן: תקנות הכניסה לישראל או התקנות). כך, תקנה 11(ג) לתקנות קובעת כי רישיון לישיבת קבע יפקע אם השר התנה את תוקף הרישיון בקיומו של "תנאי כלשהו" והתנאי לא קוים; אם נעשה