בערעורים דנן טענה הכנסת אשר, כאמור, לא הייתה צד להליכים דלמטה כי לצד התכלית ההצהרתית ניתן לזהות גם תכלית הרתעתית המבקשת להרתיע את הרבים מביצוע מעשים של הפרת אמונים. עם זאת, הכנסת עמדה על כך שתכלית זו נגזרת מתכלית רחבה יותר של הגנה על ביטחון המדינה ושלום הציבור (פסקה 3 להשלמת הטיעון מטעם הכנסת מיום 17.11.2020). שר הפנים טען אף הוא בפנינו כי בבסיס הוראת סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות קיימת תכלית "ביטחונית-הרתעתית" שנועדה לצמצם את מעשי טרור העולים כדי הפרת אמונים, וזאת לצד התכלית ההצהרתית (פסקה 24 להשלמת הטיעון מטעמו מיום 19.11.2020).
53. עיון בלשון סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות אינו מלמד על קיומה של תכלית הרתעתית בבסיס ההסדר המעוגן בו ואף מן ההיסטוריה החקיקתית של ההסדר לא עולה כי שיקולי הרתעה עמדו במוקד הדיון בהצעת החוק המקורית משנת 1951. עם זאת, ברי כי לעצם ביטול האזרחות עשויות להיות השלכות הרתעתיות בשל המשמעות הקשה שכרוכה בצעד זה מבחינת הפרט. וכך, במסגרת הדיון בחקיקת תיקון מס' 9 לחוק הבהיר ח"כ ארדן, שיזם את הצעת התיקון, כי לגישתו "הצעת החוק [...] יכולה להוות איזה שהוא גורם הרתעתי נוסף" (פרוטוקול ישיבה 280 של ועדת הפנים והגנת הסביבה, הכנסת ה-17, 16 (26.12.2007) (להלן: פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים מיום 26.12.2007); ראו גם: דברי ח"כ ארדן, פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים מיום 1.8.2007, בעמ' 18).
54. האם התכלית ההרתעתית הינה תכלית ראויה? הרתעה מפני ביצוע עבירות בכלל, ומעשי טרור בפרט, היא כמובן תכלית ראויה ביותר, אולם השאלה הנשאלת בנסיבות העניין שלפנינו היא האם יש מקום לשיקולים הרתעתיים בהקשר הקונקרטי של קביעת הסדר שעניינו שלילת אזרחותו של אדם? (ראו והשוו: עניין עדאלה, פסקה 64 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז).
הצדדים להליכים שלפנינו הפנו – כל אחד מצידו – לפסקי דין שונים אשר תומכים לגישתם בעמדה שהציגו ביחס לתכלית ההרתעתית. הכנסת מפנה לפסיקה שבה
--- סוף עמוד 37 ---
נקבע כי בבסיס תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: תקנה 119), המהווה מקור נורמטיבי להריסת בתי מחבלים, עומדת תכלית הרתעתית ראויה (בג"ץ 7040/15 חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 24 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (12.11.2015) (להלן: עניין חמאד)). לשיטת הכנסת, מפסיקה זו ניתן להסיק שגם השימוש בכלי של ביטול אזרחות לצורך הרתעת הרבים מביצוע מעשי טרור, מגלם תכלית ראויה. ואולם, קביעות אלה ביחס להריסת בתים אינן מחייבות בהכרח מסקנה דומה ביחס לסעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות, שכן סעיף זה עוסק בסמכות ייחודית, המופעלת כלפי אזרחי ישראל, ובניגוד לתקנה 119 הוא אינו מוגן, כאמור לעיל, בהוראת שמירת הדינים (בהקשר זה ראו: בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון, פסקה 3 לחוות דעתי (31.12.2014)).