זיוד ומפארג'ה טוענים כי שלילת הזכות לאזרחות משיקולי הרתעה אינה עולה בקנה אחד עם עמדת הפסיקה בעניין בג"ץ 7146/12 אדם נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(2) 717 (2013) (להלן: עניין אדם), שבו צוין כי השמת מסתננים במשמורת, שלא במסגרת הליך פלילי, לשם הרתעת אחרים, מעוררת קשיים שכן הדבר מגלם התייחסות לאדם לא כמטרה אלא כאמצעי להשגת מטרותיה של המדינה (שם, בעמ' 797). עם זאת, בעניין אדם הקושי שעליו עמד בית המשפט התייחס לכך ש"אדם מושם במעצר לא מפני שהוא מהווה, באופן אישי, סיכון כלשהו אלא כדי להרתיע אחרים" (שם, בעמ' 794). לעומת זאת, הכלי של ביטול האזרחות לפי סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות, עוסק במצב דברים שונה בתכלית ובמקרים שבהם נשקל שימוש בכלי זה הרתעת הרבים ממילא אינה הטעם הבלעדי והיחיד לביטול האזרחות, שכן מדובר בשלילת האזרחות מאדם שביצע מעשים חמורים ביותר ומשכך נשקף ממנו עצמו סיכון אישי (השוו: בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקח כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 352, 374 (2002)).
55. אני סבורה כי בענייננו מתייתר הצורך לקבוע מסמרות בשאלות המורכבות שתוארו לעיל. בפסיקה נקבע לא אחת כי במצב שבו נטען שלחוק יש מספר תכליות "יינתן משקל רב לתכלית הדומיננטית שלו ובה תתמקד הביקורת החוקתית" (בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 264 (2003); ראו גם: בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת, פסקה 36 לפסק דינה של הנשיאה נאור (11.8.2015) (להלן: עניין דסטה)). כאמור לעיל, התכלית הדומיננטית של הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים היא התכלית ההצהרתית, ובמהלך הדיון בערעורים שהתקיים ביום 8.2.2022 הדגישה באת כוח הכנסת את מרכזיותה של התכלית ההצהרתית והסכימה כי די
--- סוף עמוד 38 ---
בתכלית זו לצורך עמידה בדרישת התכלית הראויה (עמ' 39-38 לפרוטוקול הדיון). בא כוח שרת הפנים אף הוא לא שלל את האפשרות להתמקד בתכלית ההצהרתית במסגרת ניתוח תכליות הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים (שם, בעמ' 31).
בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להכריע בשאלה האם התכלית ההרתעתית היא תכלית ראויה בהקשר של ביטול אזרחות. יובהר, עם זאת, כי משמצאנו שבבסיס הסדר נושא הערעורים קיימת תכלית ראויה (התכלית ההצהרתית), כתכלית מרכזית, אין מניעה שליישומה יתלווה אפקט הרתעתי, שישפיע גם על אחרים בבואם לשקול האם לבצע מעשים שיש בהם משום הפרת אמונים (ראו והשוו: עניין דסטה, בפסקה 77 לפסק דינה של הנשיאה נאור; עניין איתן, בפסקה 52 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) פוגלמן). לכל דבר חקיקה עשויות להיות השפעות הרתעתיות מסוימות, ואין בכך כדי להעיד על פגם כלשהו שנפל בחוק. אכן, השפעות הרתעתיות אלה עשויות להיות משמעותיות יותר ביחס לאוכלוסיות מסוימות. כך למשל, בהליכים בבתי המשפט קמא נטען כי ההשפעה ההרתעתית של ביטול האזרחות על אוכלוסיית דור ב' לאיחוד משפחות היא משמעותית יותר. עם זאת, השפעות אלה, ככל שהן קיימות, הן לכל היותר נלוות ובבואנו לבחון את חוקתיות ההסדר יש להעמידו בראי תכליתו העיקרית – התכלית ההצהרתית.