63. בהתחשב בכך שהתכלית העיקרית של ההסדר היא התכלית ההצהרתית, שעניינה הצהרה על התפוגגות הקשר בין המדינה ובין האזרח שהפר את חובת האמונים שלו כלפיה, ברי כי קיים קשר רציונאלי בין התכלית האמורה לאמצעי שנבחר להגשמתה – ביטול האזרחות. אמצעי זה מגלם, כאמור, מסר מובהק וברור בדבר פרימת הקשר הייחודי המתקיים בין האזרח למדינתו.
64. באשר למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, זיוד ומפארג'ה התמקדו בקיומם של אמצעים אחרים שמגשימים את תכלית סעיף 11(ב)(2) לחוק, מבלי לפגוע בזכות לאזרחות. בהקשר זה התייחסו זיוד ומפארג'ה, בין היתר, לכלים כמו שלילת קצבאות, עיקול חשבונות בנק ובראש ובראשונה ענישה פלילית. אלא שהאמצעים הללו אינם מגשימים באותה מידה ואף לא במידה דומה את התכלית ההצהרתית שבבסיס הסדר ביטול האזרחות (ראו והשוו: עניין איתן, בפסקאות 66-60 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) פוגלמן). הרשעה בפלילים והשתת עונשים חמורים בגין מעשי טרור או עבירות כמו בגידה וריגול חמור, אכן משקפות הסתייגות עמוקה של החברה ממעשים אלה ומבטאות מסר של גינוי והוקעה חברתית של מבצע העבירה (ראו והשוו: עניין אלראי, בעמ' 24). ואולם, מסר זה נלווה לכל הרשעה בעבירה חמורה בפלילים, והוא אינו מבטא מבחינת טיבו ועוצמתו, את ההצהרה הנלווית לביטול האזרחות בגין אותם מעשים שיש בהם כדי להעיד על הפניית העורף של מבצעם למדינת אזרחותו. מסקנה זו די בה כדי לצלוח את מבחן המשנה השני.
65. המחלוקת בין הצדדים בעניין מידתיותו של סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות התמקדה, כאמור, במבחן המידתיות במובן הצר. מבחן זה בוחן האם מתקיים יחס ראוי בין התועלת שטמונה בהסדר הנתקף ובין הפגיעה שנגרמת בזכויות חוקתיות – ובענייננו, בזכות לאזרחות (בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' כנסת, פסקה 41 לחוות דעתי (23.4.2020)). טענתם העיקרית של זיוד ומפארג'ה בהקשר זה היא שהפגיעה בזכות לאזרחות שעלולה להיגרם מכוח סעיף 11(ב)(2) לחוק היא קשה במיוחד משום שהיא מאפשרת להותיר אדם חסר כל אזרחות, וזאת בניגוד מובהק לכללי המשפט הבינלאומי ולהסדרים דומים במדינות אחרות. לפיכך נטען כי למצער יש לקבוע שסעיף 11(ב)(2) לחוק אינו מאפשר לבטל אזרחות ככל שבעקבות כך האדם ייוותר חסר כל אזרחות.
--- סוף עמוד 43 ---
66. בחינת ההסדרים הרלוונטיים במשפט הבינלאומי מלמדת כי יש ממש בטענתם של זיוד ומפארג'ה, לפיה ההסדר הישראלי ייחודי וחריג במובן זה שהוא מכיר במפורש באפשרות לבטל אזרחות של אדם, אף אם מהלך כזה מותיר אותו חסר כל אזרחות. אלא שעובדה זו לבדה אינה מכריעה את הכף שכן אף שקיימת חזקה לפיה המחוקק חותר להתאמה בין המשפט הפנימי למשפט הבינלאומי, במקרה של התנגשות חזיתית בין השניים – גובר המשפט הפנימי (בג"ץ 5555/18 חסון נ' כנסת ישראל, פסקה 51 לחוות דעתי (8.7.2021) (להלן: עניין חסון)). ובאשר למשפט המשווה, כבר נפסק במקום אחר כי: