לעומת זאת, הפגיעה בזכויותיו של מי שאזרחותו תבוטל וייוותר חסר כל אזרחות תהא ניכרת בהרבה אם המעמד שיינתן לו חלף האזרחות יהיה רישיון לישיבת ארעי, ולא רישיון לישיבת קבע. מעמד של תושב קבע מבטא סוג של יציבות לתושב (כך, למשל, הוא מחזיק באופן קבוע תעודת זהות ישראלית בהתאם לסעיף 24 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965). יציבות זו, יש לה חשיבות, בפרט כאשר מדובר באדם שנותר ללא כל אזרחות אחרת. לעומת זאת, רישיון לישיבת ארעי הוא מעמד זמני מעצם הגדרתו, ואף אם ניתנת בעת הזו הבטחה שלטונית כי המשך הענקתו יובטח כל עוד האדם אינו מחזיק באזרחות אחרת, המחזיק בו עודנו נדרש לפעול להארכתו מעת לעת ומציאות חייו תהא למעשה נטולת קשר קבוע למדינה כלשהי בעולם.
83. בשים לב לתוספת התועלת המוגבלת הגלומה בגישה הפרשנית לפיה סעיף 11(ב)(2) לחוק מאפשר ליתן לאדם שנותר חסר כל אזרחות רישיון לישיבת ארעי, ובהינתן תוספת הפגיעה המשמעותית בזכויות שתיגרם כתוצאה מגישה זו, אני סבורה
--- סוף עמוד 53 ---
כי פירוש הוראת החוק באופן כזה מוביל למסקנה שההסדר אינו עומד במבחן המידתיות במובן הצר.
עם זאת, כלל נקוט עמנו הוא שבהינתן שתי פרשנויות אפשרויות לדבר חקיקה – האחת פוגעת שלא כדין בזכויות חוקתיות והשנייה מקיימת אותן, נעדיף את הפרשנות המקיימת על פני פרשנות שתחייב את המסקנה בדבר אי-חוקתיות החוק העשויה להביא לביטולו (עניין חסון, בפסקה 59 לחוות דעתי; ראו גם: בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 814 (1996) (להלן: עניין זנדברג); עניין אדם, בעמ' 848; בג"ץ 5469/20 אחריות לאומית – ישראל הבית שלי נ' ממשלת ישראל, פסקה 39 לחוות דעתי (4.4.2021)). כפי שאפרט להלן, בהשראתו של כלל פרשני זה, ניתן בענייננו לפרש את הצירוף "רישיון לישיבה בישראל" שבסעיף 11(ב)(2) לחוק, כמתייחס לרישיון קבוע – בין אם מדובר ברישיון לישיבת קבע מן הסוג המעוגן כיום בדין (סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל), ובין אם מדובר ברישיון ישיבה ייעודי קבוע מסוג אחר, שהמחוקק יבחר לעגן בחוק בעתיד.
84. כידוע, נקודת המוצא לפרשנות כל דבר חקיקה היא הלשון (ע"א 6455/19 ירוחימוביץ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (28.1.2020)). האם לשון סעיף 11(ב)(2) לחוק מאפשרת לפרש את הביטוי "רישיון לישיבה בישראל" כמתייחס לרישיון קבוע בלבד?
אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אכן, כפי שצוין באחד הדיונים בכנסת, נוכח האופן הרחב שבו מנוסחת לשונו של סעיף 11(ב)(2) לחוק "אפשר גם לתת מעמד של אשרת תייר" (כלומר רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 בהתאם לתקנה 5(ב) לתקנות הכניסה לישראל), למי שבוטלה אזרחותו ונותר מחוסר אזרחות (ראו: דברי עו"ד תומר רוזנר מהייעוץ המשפטי לוועדת הפנים, פרוטוקול ישיבה 287 של ועדת הפנים, הכנסת ה-20, 3 (22.11.2016)). ואולם, בתי המשפט הגיעו לא אחת למסקנה כי "ללשון רחבה – ולעתים רחבה מאוד – יש ליתן פירוש (תכליתי) שתוצאתו מובן (משפטי) צר" (עניין זנדברג, בעמ' 812 והאסמכתאות שם). עוד נקבע כי "כאשר לשון החוק היא רחבה, רשאי ומוסמך השופט ליתן לה מובן צר יותר, המשתרע אך על חלק מהאופציות הטמונות בלשון, ובלבד שבכך הוא מגשים את תכליתה של החקיקה" (שם, בעמ' 811).