--- סוף עמוד 54 ---
בענייננו, הפרשנות שלפיה המעמד החלופי שיינתן למי שבוטלה אזרחותו וייוותר חסר כל אזרחות, הוא רישיון קבוע, אינה פוגעת בתכלית ההצהרתית של ההסדר בכללותו אף לא במסר הברור והמהדהד הנובע מעצם שלילת מעמד האזרחות. אך זאת, תוך שימור זיקה קבועה ויציבה של אותו אדם שהינו עתה חסר כל אזרחות, למדינה כלשהי. עוד יש לציין כי אף שאין חולק שפרשנות זו מצמצמת את שיקול דעתו של שר הפנים בכל הנוגע להחלטה בדבר המעמד החלופי שיינתן למי שבוטלה אזרחותו, היא אינה מאיינת אותו: ראשית, משום שהשר רשאי לקבוע את התנאים להמשך תוקפו של רישיון הישיבה (סעיף 6 לחוק הכניסה לישראל); ושנית, משום שאין הכרח בכך שרישיון הישיבה היחיד בעל מאפייני קבע יהיה דווקא הרישיון לישיבת קבע המעוגן כיום בדין, ובהחלט ייתכן כי בעתיד יעמדו בפני שר הפנים אפשרויות נוספות לרישיונות קבועים, ככל שהמחוקק יראה לנכון לעגנם בחוק.
85. שיקולים פרשניים נוספים תומכים אף הם בפרשנות המוצעת ולפיה רישיון הישיבה שיוענק למי שייוותר מחוסר אזרחות עקב ביטול אזרחותו, יהיה רישיון קבוע. כך, הפרשנות האמורה מאפשרת התאמה לדינים השונים הנוגעים לרישיונות ישיבה. לשיטת שרת הפנים עצמה, אחד הטעמים לכך שהמעמד החלופי שיש להעניק לאדם שנותר מחוסר אזרחות הוא רישיון א/5, הוא האפשרות לבטל את הרישיון במעמד חידושו אם התברר כי בינתיים אותו אדם רכש אזרחות אחרת. עם זאת, במקום להסתמך על רישיון שהוא זמני מעצם טיבו, תוך חריגה ברורה מדיני הביטול והפקיעה החלים עליו, יכולה שרת הפנים ליתן רישיון קבוע ולהתנותו בתנאי – למשל, בהיותו של אדם חסר אזרחות אחרת – ובכך שככל שתנאי זה יחדל להתקיים, יפקע תוקפו של הרישיון, כאמור בתקנה 11(ג) לתקנות הכניסה לישראל. במאמר מוסגר יוער כי תקנה זו מוסיפה וקובעת כי תוקפו של רישיון לישיבת קבע יפקע "אם בעל הרשיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל". כתוצאה מכך, עלול האדם שבוטלה אזרחותו לאבד את רישיון ישיבת הקבע שלו אף בהיעדר רכישת אזרחות אחרת. אך במקרה כזה מדובר בבחירתו העצמאית של אותו אדם, וכפי שכבר נפסק יש הבדל ניכר "בין רישיון הפוקע מעצמו, עקב העתקה וולונטרית של מרכז החיים למדינה אחרת, לבין החלטה קונסטיטוטיבית בדבר ביטול רישיון – שהיא החלטה הכופה על הפרט הרחקה ממקום מושבו" (עניין אבו ערפה, בפסקה 27 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) פוגלמן).