--- סוף עמוד 60 ---
אציין, עם זאת, כי איני שותפה לקביעת בית המשפט קמא בעניין זיוד, לפיה העובדה ש"שר הפנים מסתמך על הרתעה המכוונת לאוכלוסייה מאוד ספציפית בני דור ב' לאיחוד משפחות" מעידה כי לא מדובר באכיפה בררנית. בהקשר זה יש להדגיש כי אף שניתן לייחס משקל מסוים להשפעות הרתעתיות ומניעתיות שינבעו מביטול האזרחות, תכליתו הדומיננטית של ההסדר היא התכלית ההצהרתית – אשר בבסיסה עומד הצורך לבטא את ניתוק הזיקה בין האזרח למדינתו בשל מעשיו. על כן, יש לבחון הגשת בקשה לביטול אזרחות בראש ובראשונה מתוך נקודת המבט של תכלית זו. משכך, הטענה כי צורך הרתעתי שמתעורר ביחס לאוכלוסייה מסוימת הוא לבדו יכול להצדיק הגשת בקשה לביטול אזרחות, תוך הימנעות מהגשת בקשות לביטול אזרחות ביחס לאזרחים שנמנים עם אוכלוסיות אחרות, אינה יכולה לעמוד.
ג. הבחירה בין המסלול המנהלי למסלול הפלילי
97. טענה נוספת שהועלתה על-ידי זיוד נוגעת לשיקול דעתו של השר לבחור בין הגשת בקשה לביטול אזרחות לבית המשפט לעניינים מנהליים לפי סעיף 11(ב)(2) לחוק ובין הגשת בקשה לביטול אזרחות במסגרת ההליך הפלילי לפי סעיף 11א לחוק. זיוד מציין כי מבלי לפגוע בטענותיו ביחס לחוקתיות של סעיף 11א לחוק – שאינו נתקף במסגרת הערעורים דנן – עיקרון המידתיות מחייב כי שר הפנים יפנה למסלול הפלילי כאשר יש אפשרות לעשות כן. זאת, לנוכח העובדה שמדובר במסלול שפגיעתו בזכויות חוקתיות פחותה.
98. קיימים מצבים שבהם שאלת הבחירה בין שני המסלולים כלל אינה מתעוררת. כך, למשל, ביטול אזרחות בגין מעשה ריגול לפי סעיף 101 לחוק העונשין (להבדיל מריגול חמור) ובגין שירות בכוחות האויב לפי סעיף 112 לחוק העונשין, אפשרי רק במסלול הפלילי. מנגד, ביטול אזרחות בגין סיוע או שידול למעשה טרור או בשל רכישת מעמד במדינה עוינת, אפשרי רק במסלול המנהלי. קיימים כמובן מצבים נוספים שעשויים להיות רלוונטיים רק במסלול המנהלי – למשל, כשמדובר באדם שלא ניתן לנהל בעניינו הליך פלילי משום שהוא לא אותר או יושב דרך קבע מחוץ לגבולות המדינה. כמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות מצב שבו ההליך הפלילי בעניינו של אזרח לא הסתיים בהרשעה (ולכן המסלול הפלילי לא רלוונטי בעניינו), אך מנגד קיימות ראיות משמעותיות שלא ניתן היה להציגן בהליך הפלילי שעשויות להצדיק הגשת בקשה לביטול אזרחות במסלול המנהלי.
--- סוף עמוד 61 ---