108. שנית, הבקשות לביטול אזרחותם של זיוד ומפארג'ה הוגשו במסלול המנהלי, מכוח סעיף 11(ב)(2) לחוק, במקביל לקיומם של הליכים פליליים בעניינם, וזאת ללא שפורטה ההצדקה לכך ואף שניתן היה לכתחילה להגיש את הבקשות במסגרת ההליכים הפליליים לפי סעיף 11א לחוק. כך, ההודעה על כוונת שר הפנים להגיש את בקשת ביטול האזרחות בעניינו של זיוד ניתנה עוד לפני שזיוד הורשע במסגרת הסדר טיעון, והבקשה עצמה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים ימים ספורים לפני גזר הדין, ואילו ההודעה על כוונת שר הפנים להגיש בקשה לביטול אזרחות בעניינו של מפארג'ה הועברה סמוך לפני שניתן פסק הדין בערעורו על חומרת העונש. התנהלות זו הובילה לכך שנשללו מזיוד ומפארג'ה זכויות דיוניות שהם היו זכאים להן במסלול הפלילי, מבלי שהוצג כל טעם של ממש לכך.
109. שלישית, למרבה הצער, נקודת המוצא של הדיונים בערכאות קמא הייתה שגויה מיסודה, וזאת משום שהיא התבססה באופן כמעט בלעדי על התכלית ההרתעתית, אשר
--- סוף עמוד 66 ---
הוצגה על ידי שר הפנים באותו שלב כתכלית המרכזית של ההסדר. כפי שצוין לעיל בפרוטרוט, במסגרת ניהול ההליכים בבית משפט זה הוברר כי זו אינה תכליתו המרכזית של ההסדר וכי תכליתו המרכזית, שניתן לראות בה תכלית ראויה, היא התכלית ההצהרתית. במילים אחרות, הזווית שדרכה נבחנו הבקשות, הראיות שהובאו לתמוך בהן וכן טענות הצדדים, הייתה מוטעית. כך למשל, הראיה העיקרית שהובאה לצורך תמיכה בבקשות לשלילת האזרחות קרי, חוות הדעת של השב"כ – הוצגה לצורך ביסוס התכלית ההרתעתית, ובמסגרת הדיון בעניינו של מפארג'ה בבית המשפט לעניינים מנהליים, התייצב איש השב"כ שערך את חוות הדעת והבהיר כי "כשאנו עוסקים בשלילת מעמד, המטרה אינה ענישתית וגם לא תיקון, אלא הרתעתית – למנוע מקרב מי שמבקש בעתיד לבצע פעילות טרור גם מקרב ערביי ישראל בכלל, וגם מקרב דור ב' בפרט, בהם נמנה גם המשיב" (פסקה 53 לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין מפארג'ה; וראו גם: פסקה 25 לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין זיוד). דא עקא שבעניינו של זיוד, שהוא אזרח מלידה ואביו קיבל רישיון ישיבה בישראל במסגרת איחוד משפחות, אימץ בית המשפט בחיפה את חוות הדעת של השב"כ וקבע כי היא מוכיחה את הגשמת התכלית ההרתעתית; ואילו בעניינו של מפארג'ה – מתאזרח שנולד לאם בעלת רישיון לישיבת קבע בישראל ולאב פלסטיני שקיבל רישיון ישיבה במסגרת איחוד משפחות, קבע בית המשפט שדן בעניינו היפוכו של דבר וציין כי חוות הדעת של השב"כ אינה מוכיחה את הצורך ההרתעתי הנטען ביחס לאוכלוסיית דור ב' לאיחוד משפחות.