--- סוף עמוד 68 ---
ולבסוף, אף לא ראיתי מקום להביע עמדה באשר לאפשרות הגשתן של בקשות חדשות לביטול אזרחותם של זיוד ומפארג'ה, בהתאם לאמות המידה שגובשו לאחר הגשת הערעורים ובהתאם לאמור לעיל.
סוף דבר
114. המחוקק החליט לכלול בחוק האזרחות הישראלי סמכות מפורשת לביטול אזרחותו של אדם בגין מעשה של הפרת אמונים למדינת ישראל. סמכות זו הוקנתה לבית המשפט, על פי בקשה של שר הפנים המוגשת על דעת היועץ המשפטי לממשלה. לאחר בחינתו של ההסדר על כלל מרכיביו ובמבט השוואתי, אני סבורה כי לא נפל פגם חוקתי בהסדר המצדיק את ביטולו, אך זאת בכפוף לפרשנות שעליה עמדתי לעיל לפיה המעמד החלופי שיינתן למי שייוותר חסר כל אזרחות בשל ביטול אזרחותו יהיה מעמד קבוע. במישור המנהלי, נדרשתי לחשיבותן של אמות המידה שינחו את שר הפנים בהגשת בקשות לביטול אזרחות, וכן למשמעות הבחירה בין המסלול המנהלי לביטול אזרחות (סעיף 11(ב)(2) לחוק) למסלול הפלילי לביטול אזרחות (סעיף 11א לחוק).
אשר לעניינם הפרטני של זיוד ומפארג'ה – לא ניתן להמעיט בחומרת מעשיהם אשר הובילו לפציעתם של אזרחים ישראלים חפים מפשע, ואשר נעשו במטרה להשליט פחד ומורא באמצעות פעולות טרור. בגין מעשים אלה מרצים זיוד ומפארג'ה עונשי מאסר ממושכים. עם זאת, וכאמור לעיל, אני סבורה כי בהגשת הבקשות לביטול אזרחותם נפלו פגמים מנהליים היורדים לשורש העניין אשר מצדיקים – ודאי בהצטברותם – את דחייתן של הבקשות הקונקרטיות.
115. אשר על כן, אציע לבטל את פסקי הדין נושא הערעורים, ותחת זאת לקבוע כי יש לדחות את הבקשות לביטול אזרחות בשל הפגמים שנפלו בהגשתן. בנסיבות העניין, בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי ולכך שהגשת הערעורים על-ידי זיוד ושר הפנים הובילה לבירור מכלול ההיבטים הנוגעים לביטול אזרחות בגין הפרת אמונים, אציע לחבריי כי לא ייעשה צו להוצאות באיזה מן הערעורים.
ה נ ש י א ה
--- סוף עמוד 69 ---
השופט י' עמית:
אני מסכים לפסק דינה רחב היריעה של הנשיאה.
1. אף אני סבור כי התכלית ההצהרתית היא התכלית העיקרית העומדת בבסיס ההסדר של שלילת אזרחות עקב הפרה בוטה של חובת האמונים כלפי המדינה. מי שביצע מעשי טרור חמורים, כאילו הצהיר "אין חלקי עמכם", והמדינה כמו משיבה לו "אכן, הוצאת עצמך אל מחוץ למחנה".
2. כפי שהראתה חברתי, במדינות רבות קיימת סמכות לביטול אזרחות והדבר אף נעשה בפועל. אולם באף אחת מהמדינות המתוקנות לא ניתן לבטל אזרחותו של אדם מקום בו אין לו אזרחות אחרת. הפתרון של מתן רישיון לישיבת קבע, הוא בבחינת פרשנות מקיימת אשר מקרבת את ישראל לנעשה במדינות דמוקרטיות אחרות. בהיבט המעשי, ממילא יש פער קטן בין רישיון לישיבת ארעי א/5 תוך התחייבות להאריך את הרישיון כל עוד האדם מחזיק באזרחות אחרת, לבין רישיון קבע. בסופו של יום, עצם שלילת האזרחות היא המסר ההצהרתי והיא העיקר, וסמכות מרחיקת לכת זו, בעינה עומדת.