ש ו פ ט
המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל:
1. קראתי את חוות דעתה המקיפה של חברתי הנשיאה א' חיות. מסכים אני עם רבות מקביעותיה העקרוניות באשר להסדר ביטול האזרחות למי שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, הקבוע בסעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: הסדר ביטול האזרחות), אך איני מסכים עם התוצאה שאליה הגיעה בנוגע לערעורים הפרטניים שלפנינו.
ביתר פירוט, חברתי חילקה את חוות דעתה לשלושה מישורים: מישור חוקתי – שעניינו בשאלת חוקתיות הסדר ביטול האזרחות; מישור יישומי – שעניינו בדרך היישום הנכונה של הסדר ביטול האזרחות; ומישור פרטני – שעניינו בערעורים הקונקרטיים שלפנינו.
--- סוף עמוד 70 ---
במישור החוקתי מצטרף אני בהסכמה לעיקרי חוות דעתה של חברתי הנשיאה. אני מסכים כי הוראת שמירת הדינים אינה חלה על סעיף 11(ב)(2) לחוק; אני מסכים עם הניתוח המובא בחוות דעתה של הנשיאה ביחס לזכות החוקתית הנפגעת כתוצאה מן ההסדר – הזכות לאזרחות, הכוללת בענייננו את הזכות של אזרח ישראלי שלא לאבד אזרחות זו; אני מסכים עם קביעתה של הנשיאה כי הפגיעה בזכות זו נעשתה "בחוק". באשר לעמידתה של הפגיעה במבחני פסקת ההגבלה, אני מסכים עם חברתי כי התכלית המרכזית של ביטול אזרחות עקב הפרת אמונים – שלאורה יש לבחון את ההסדר – היא תכלית הצהרתית, וכי תכלית זו היא תכלית ראויה, אם כי כפי שאפרט בהמשך, איני סבור כי זוהי התכלית היחידה של החוק. אני אף מצטרף לעיקר דבריה של חברתי הנשיאה באשר לתכליות האחרות שנדונו, בפרט בנוגע לתכלית ההרתעתית והמניעתית. בהמשך, אוסיף כמה מילים משלי על אופיה וטיבה של התכלית ההצהרתית, ואסביר מדוע לטעמי יש לראותה כתכלית בעלת ממד גמולי. עוד אסביר כיצד לעמדתי, הדיון בתכליות ההסדר, ובפרט ההבחנה בין התכלית ההצהרתית לבין התכלית ההרתעתית והתכלית המניעתית, משליכים על אמות המידה הנכונות ליישומו. ברקע דיון זה יש לזכור כי הגם שביטול אזרחות בגין ביצוע מעשים של הפרת אמונים דוגמת מעשי טרור ובגידה הוא מקובל במדינות דמוקרטיות שונות בעולם, בשיטה הישראלית יש וריאנט ייחודי – ביטול אזרחות למי שאין לו אזרחות אחרת, הכרוך במתן מעמד חלופי בישראל, כך שכתוצאה מביטול האזרחות האדם ימשיך לחיות בישראל. עניין זה משפיע על תכליות החוק ומלמד כי יש להבחין בין סוגי המקרים השונים שעליהם הוא חל.
בנוגע למידתיות הסדר ביטול האזרחות, מצטרף אני לעמדתה של חברתי הנשיאה כי על מנת שההסדר יצלח את מבחני המידתיות, יש לפרש את סעיף 11(ב)(2) לחוק באופן המחייב את שר הפנים להעניק לאדם שביטול האזרחות יותיר אותו חסר כל אזרחות מעמד קבוע בישראל, בשונה ממעמד זמני. אדגיש כי להשקפתי, הפגיעה בזכויות שתיגרם כתוצאה ממתן מעמד זמני, שהינו רעוע ולא יציב, אינה רק סימבולית אלא עלולה להיות מעשית, וזוהי פגיעה במידה העולה על הנדרש, שלא כמצוות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעמד קבוע, לעומת זאת, כולל את הזכויות לשהות, להתגורר, לעבוד, להתפרנס ולנוע דרך קבע בישראל; ״למעשה, ההבחנה המרכזית בין אזרח לבין תושב קבע מבחינת אגד הזכויות המוקנות לו היא הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, הקנויה לאזרח בלבד... כמו גם הזכות לקבל דרכון ישראלי״