--- סוף עמוד 71 ---
(בג"ץ 7803/06 אבו ערפה נ' שר הפנים, פס' 48 לפסק דינו של השופט ע׳ פוגלמן (13.9.2017) (להלן: עניין אבו ערפה)). חשיבות הנקודה שלפיה האזרח שלא ניתן לגרשו יזכה במעמד קבוע ולא במעמד זמני היא לא רק בשאלה האם הוא מונע מצב שבו הוא יהיה stateless (מחוסר אזרחות), אלא המעמד הקבוע נועד למנוע מצב שיהיה homeless (מחוסר בית). לאמור, מעמד ארעי עלול להוביל למצב שבו אדם מגורש מבלי שברור אם הוא ייקלט על-ידי מדינה אחרת ולוּ לצורך תושבות. הנשיאה סבורה כי בכפוף לפרשנות המוצעת לעניין המעמד החלופי, הסדר ביטול האזרחות הוא חוקתי. הנני מצטרף למסקנה זו, בכפוף להערות היישומיות שאפרט בהמשך.
במישור היישומי התמקדה הנשיאה בשלוש סוגיות: אמות המידה להגשת בקשות לביטול אזרחות; אפליה ואכיפה בררנית; והבחירה בין המסלול המנהלי למסלול הפלילי. בנוגע לשתי הסוגיות הראשונות, אני מצטרף לדברים שכתבה חברתי הנשיאה על-אודותיהן, אולם בהערותיי אבקש להוסיף את התייחסותי אליהן. באשר לשאלת היחס בין שני מסלולי ביטול האזרחות שקובע החוק – זה הפלילי וזה המנהלי – עמדתי שונה מעמדת הנשיאה, ואפרטה בהמשך.
במישור הפרטני עמדה הנשיאה על הפגמים שנפלו בהליכים בעניינם של המערער בעע"מ 8277/17 (להלן: זיוד) והמשיב בעע"מ 7932/18 (להלן: מפארג'ה), אשר שר הפנים הגיש בקשות לביטול אזרחותם. לעמדת הנשיאה, "אין מנוס מן הקביעה כי הפגמים האמורים מצדיקים את דחיית הבקשות" (פס' 111 לחוות דעתה), וזאת מבלי להידרש לבקשות לגופן. דעתי שונה. כפי שאפרט בהרחבה בהמשך, אני מסכים עם הנשיאה כי בהליכים בעניינם של זיוד ומפארג'ה נפלו פגמים חמורים; אך לעמדתי, המסקנה כי הפגמים האמורים מצדיקים את דחיית הבקשות אינה מתחייבת – ובמקרה דנן היא אינה נכונה.
2. כאמור, בחוות דעתה הבחינה חברתי הנשיאה בין שני מישורים של דיון – המישור החוקתי והמישור היישומי. בכל אחד ממישורים אלו דנה חוות דעתה בהרחבה בסוגיות שונות. לטעמי יש להדגיש, או למצער להדגיש יותר ביחס לנושאים שונים, כי המישורים אינם נפרדים זה מזה אלא משתלבים זה בזה – במובן שבו היישום צריך להיות חוקתי אף הוא, והעקרונות לביצועו מתבססים על ההכרעות החוקתיות. לשון אחר – משהגענו למסקנה כי החוק הוא חוקתי, לא תם תפקידן של ההכרעות החוקתיות הקונקרטיות, אלא הן משליכות על יישומו הראוי של החוק ותוחמות אותו (ראו והשוו: