--- סוף עמוד 75 ---
גמולית-עונשית של ביטול האזרחות יש עיגון בלשון סעיף 11א(א) לחוק האזרחות, הקובע כי בית המשפט שהרשיע אדם במעשה טרור או בעבירות של בגידה או ריגול "רשאי... לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית, נוסף על כל עונש אחר". סעיף זה יידון בהרחבה בהמשך. יוצא כי לעמדתי, התכלית המרכזית והראויה של הסדר ביטול האזרחות היא תכלית משולבת – תכלית הצהרתית בעלת ממד גמולי (שלמען הנוחות תכונה להלן גם: תכלית הצהרתית-גמולית). כפי שעוד יפורט בהמשך, מההכרה בתכלית זו נגזרים גם עקרונות הנוגעים להליך הראוי לביטול האזרחות.
להשקפתי, תכלית הצהרתית בעלת ממד גמולי היא תכלית ראויה, המצדיקה בנסיבות מסוימות את הסנקציה של ביטול אזרחות. הממד הגמולי-עונשי של תכלית זו נותן מענה לקושי בהתבססות על תכלית הצהרתית גרידא, אשר כאמור לעיל, נעשית מקום שאין תכלית ביטחונית-מניעתית. לא הייתי אומר כי תכלית הצהרתית אינה יכולה להיות ראויה ולהצדיק פגיעה מסוימת בזכויות חוקתיות, ובענייננו, בזכות לאזרחות. אולם לדעתי הממד הגמולי מוסיף משקל לתכלית זו ומחזקה באיזון אל מול הפגיעה בזכות. ניתן להגיע למסקנה זו על דרך ההשוואה לעונש המאסר במשפט הפלילי, אשר פוגע בזכות לחירות וזאת לתכלית גמולית, היא התכלית המרכזית של הענישה הפלילית (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, תשל״ז-1977). עם זאת, עדיין יש לזכור כי גם תכלית הצהרתית-גמולית אינה תכלית בעלת אופי מעשי מובהק, ולכן ייתכן כי היא תצדיק פגיעה במידה פחותה ממה שתכלית אחרת, בעלת אופי מעשי, יכולה להצדיק. לשון אחר: מתחם המידתיות נגזר מהתכלית, על אופיה ועל חשיבותה; ולכן בבואנו ליישם את מבחני פסקת ההגבלה ביחס לנקיטה של אמצעי מסוים, יש לתת את הדעת על התכלית שהוא נועד להגשים, על מאפייניה המדויקים.
נסכם את התכלית ההצהרתית-גמולית של ביטול האזרחות בארבע הערות קצרות. האחת, ניתן להתייחס לתכלית הצהרתית-גמולית כתכלית אחת בפני עצמה, אך גם ניתן להתייחס אליה כתכלית משולבת – הדומיננטית היא הצהרתית, והמשנית או הנלווית – גמולית. לא בכדי הסדר הוא הצהרתית-גמולית. הערה שנייה היא כי בעיניי היתרון בהוספת הממד הגמולי לתכלית ההצהרתית הוא כי יש בו להצדיק את התוצאה הקשה של ביטול אזרחות. הרי, התוצאה של ביטול האזרחות לא יכולה להיות שרירותית ויש להראות את הצדק בתוצאה זו. הראייה של גמול מבססת מסקנה זו. התוצאה צריכה להלום את המעשה; מעין מידה כנגד מידה. דהיינו, האזרח בהתנהגותו ובמעשיו מודיע כי אינו רואה את עצמו כחלק מהמדינה אלא הוא עומד נגדה. בלשון