בהקשר זה אוסיף כי אני מצטרף לדבריה של הנשיאה לגבי השימוש בקריטריון של הרתעת "בני דור ב' לאיחוד משפחות". בהליכים בבתי משפט קמא טענה המדינה כי ביטול אזרחותם של זיוד ומפארג'ה כתגובה למעשי הטרור שביצעו מוצדק על מנת להרתיע אחרים מלפעול באופן דומה, ותמכה טענה זו בחוות דעת של שירות הביטחון הכללי, שלפיה ההשפעה ההרתעתית של ביטול אזרחות על אוכלוסיית "דור ב' לאיחוד משפחות" – שעליה נמנים זיוד ומפארג'ה – היא משמעותית יותר (להלן גם: חוות דעת השב״כ). אין לקבל קו טיעון זה. ראשית, כאמור, התכלית המרכזית והחוקתית של הסדר ביטול האזרחות, שלאורה יש להפעילו, היא התכלית ההצהרתית-גמולית ולא התכלית ההרתעתית. שנית, הפעלת החוק לתכלית הרתעתית, ככל שהיא ממוקדת באוכלוסייה ספציפית זו, מהווה קרקע ליישום לא-שוויוני של החוק, היינו – לאכיפה בררנית. יצוין כי כפי שיפורט בהמשך, במהלך הדיון בערעורים המשיבים הסכימו כי הרתעת אוכלוסיית "דור ב' לאיחוד משפחות" אינה התכלית המצדיקה את ביטול האזרחות.
8. עוד בנוגע לסוגיית היישום השוויוני של הסדר ביטול האזרחות מחמת הפרת אמונים, אבקש להתייחס לחלוקת העבודה בין שר הפנים לבין בתי המשפט הקיימת בהסדר דנן.
--- סוף עמוד 80 ---
ככלל, ניתן לומר כי ישנם שלושה סוגים של מערכות יחסים בין הגורם המנהלי לבין בית המשפט. הראשון – החלטה של הגורם המנהלי הנבחנת בביקורת שיפוטית על-ידי בית המשפט. אלו הן מרבית החלטות המינהל. הכלל לגביהן הוא כי בית המשפט אינו שוקל מחדש את ההחלטה שנתקבלה על-ידי המינהל ומחליף את שיקול דעתו. כזו למשל היא מערכת היחסים בין ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, לבין בית המשפט (ראו למשל: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס, פ"ד נה(2) 838, 871-870 וההפניות שם (2001)). הסוג השני הוא החלטה של הגורם המנהלי הנבחנת מחדש לאישור על-ידי בית המשפט. כזו היא למשל החלטת ועדת הבחירות המרכזית כי מועמד מנוע מלהשתתף בבחירות, אשר בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק יסוד: הכנסת, טעונה אישור של בית המשפט העליון. על הליך מעין זה נאמר בפסיקה כי "באישור בחירות בית-המשפט העליון הוא שותף הכרחי בגיבוש ההחלטה על אי-השתתפותו של מועמד בבחירות" (ראו: א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה נ' ח"כ טיבי, פ"ד נז(4) 1, 28 (2003)). בתיק זה ענייננו במערכת יחסים מסוג שלישי. על-פי הסדר ביטול האזרחות, בקשה לביטול אזרחות מוגשת על-ידי שר הפנים, ומוכרעת על-ידי בית המשפט – בין אם בית המשפט לעניינים מינהליים או בית המשפט שדן בהליך הפלילי בעניינו של האזרח (לפי סעיף 11(ב)(2) או סעיף 11א לחוק האזרחות בהתאמה).