הוא אשר אמרתי – הפער בין המסלול הפלילי והמסלול המנהלי גדל. הקביעה כי נעשה מעשה של הפרת אמונים בעקבות הרשעה במשפט פלילי נעשית אחרי משפט הכולל שמיעת עדים, חקירות וראיות גלויות. יתרה מזו, בעוד שבמשפט הפלילי רף ההוכחה הוא מעבר לכל ספק סביר, ונטל ההוכחה המלא הוא על המדינה, כאשר לנאשם עומדת חזקת חפות; במשפט המנהלי רף ההוכחה הוא ככלל נמוך באופן משמעותי, ולמנהל עומדת חזקת התקינות המנהלית בנוגע למה שהוא מבקש להוכיח – במקרה זה ביצוע מעשה הפרת אמונים. חזקה זו פועלת למעשה, במידה מסוימת,
--- סוף עמוד 88 ---
בכיוון הפוך מחזקת החפות, שממנה נהנה הנאשם בהליך הפלילי. אם זהו המצב בדין ואינני מציע לתקן אותו – אכן הפגיעה בזכות לאזרחות כתוצאה משלילתה על סמך בירור כזה יוצרת קושי במבחן המידתיות. מכאן נובעת עמדתי, המבחינה בין מקרים שבהם הבירור העובדתי פשוט באופן יחסי, המתאימים להליך המנהלי, לבין מקרים הנסובים על עבירה פלילית שהוכחתה מורכבת, שככלל לא מתאימים להליך מנהלי. במקרים אחרונים אלו ככלל יהיה צורך להגיש כתב אישום ולנהל הליך פלילי על מנת להוכיח את ביצוע מעשה הפרת האמונים – מעשה המהווה תנאי להפעלת החוק.
לעמדה המאפשרת ביטול אזרחות בהליך מנהלי מתחילתו ועד סופו בעילה הקבועה בסעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק האזרחות – רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת – ישנה הצדקה נוספת, הנלווית להצדקה הפרוצדורלית הנדונה. הצדקה זו הינה תכלית ביטול האזרחות במקרים אלו. במצב שבו מושא הבקשה לביטול אזרחות מחזיק באזרחות נוספת, ביטול אזרחותו לא יותיר אותו חסר כל אזרחות, כך שהוא לא יוביל לקבלת מעמד חלופי בישראל. על כן, ביטול אזרחותו כרוך בגירושו מישראל, או במניעת כניסתו לישראל, מקום שבו הוא שוהה מחוץ לישראל (וראו את החזקה הקבועה בסעיף 11(ב)(2)(ג), שלפיה מי ש"יושב דרך קבע" במדינה או בשטח הרלוונטיים, רכש בהם אזרחות). לביטול האזרחות במצב זה מתווספת אפוא תכלית ביטחונית-מניעתית אשר אינה רלוונטית מקום שבו מדובר באדם שנמצא בישראל ואינו מחזיק באזרחות נוספת. הוספת תכלית זו יכולה להצדיק פגיעה נוספת בזכויות, ומהווה שיקול נוסף המצדד במידתיות המסלול המנהלי במקרים מעין אלו.
מלשון החוק עולה כי גם במצב שבו ננקט הליך פלילי נגד מי שנטען כי ביצע עבירה המהווה מעשה של הפרת אמונים, והנאשם מזוכה מהעבירה, אפשר לפעול לביטול אזרחותו במסלול מנהלי, בין היתר על סמך ראיות חסויות. כך עולה גם מחוות דעתה של הנשיאה (פס' 98). מצב כזה מעורר קשיים חוקתיים. בהינתן הפגיעה בזכויות החוקתיות הכרוכה בביטול אזרחות, הפגיעה בזכויות הדיוניות בהליך המנהלי במצב זה, והתכלית ההצהרתית-גמולית של ביטול האזרחות – נראה שביטול אזרחות עקב מעשה שאדם זוכה ממנו בהליך פלילי אינו סנקציה מידתית. יצוין כי ממילא המדינה לא ניסתה לעשות זאת, כך שניתן להניח כי היא מודעת לקושי, אך להשלמת התמונה יש חשיבות בהצגת אפשרות זו ושלילתה על-ידי פרשנות מידתית של החוק.