--- סוף עמוד 96 ---
לנוכח תוצאה זו, אין מקום להתייחס לבקשות לביטול האזרחות של זיוד ומפארג׳ה לגופן. ברי כי לשני הצדדים תהיה זכות ערעור לבית משפט זה, כך שבמידת הצורך, השאלות הפרטניות יוכלו לידון בערכאה זו בבוא העת.
20. סוף דבר: אני מצטרף לנקודות רבות בחוות דעתה של הנשיאה א' חיות, ולעיקרי הניתוח החוקתי שלה. אני חולק על דעתה של הנשיאה ביחס לתוצאה האופרטיבית בערעורים אלו; לדעתי יש להחזיר לבתי משפט קמא את הדיון בעניינם של זיוד ומפארג'ה באופן המפורט לעיל. כמו כן, בנוגע לתכלית החוק ולפרוצדורה שיש לנקוט בבקשות לביטול אזרחות – דעתי שונה, כאמור.
המשנה לנשיאה (בדימ')
השופט נ' סולברג:
1. עיקרי חוות הדעת של חברתי הנשיאה א' חיות מקובלים עלַי, בכפוף להערות אחדות. בנסיבות שנוצרו, אכן דינם של הערעורים להתקבל, ושל פסקי הדין – להתבטל; אך אין זה סוף פסוק. הסמכות נתונה לשר הפנים, עליו לתקן את הטעון-תיקון ולפעול בהתאם. אעיר ואסביר.
פסקת שמירת הדינים שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו
2. הערה ראשונה, נוגעת לטענת הכנסת ושר הפנים, שלפיה אין להידרש לטענות החוקתיות שהעלו זיוד ומפארג'ה, נוכח האמור בפסקת שמירת הדינים, שבסעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמפורט בדברי חברתי הנשיאה, טענה הכנסת, כי אין מקום לדון בטענות החוקתיות שהועלו כלפי העיקרון הבסיסי המעוגן בסעיף 11 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), שלפיו ניתן לבטל אזרחותו של אדם, אם נמצא כי הפר אמונים כלפי המדינה. לטענת הכנסת – שאליה הצטרף גם שר הפנים – העיקרון המאפשר את ביטול האזרחות, חוסה תחת פסקת שמירת הדינים המעוגנת בחוק-היסוד. לפיכך, אין ניתן לקיים לגביו ביקורת שיפוטית-חוקתית, תוך שימוש בהוראות חוק-היסוד. חברתי הנשיאה דוחה טענה זו, באוֹמרה כי פסקת שמירת הדינים "אינה מהווה מחסום מפני ביקורת שיפוטית על חוקתיותו של הסדר ביטול האזרחות בגין
--- סוף עמוד 97 ---
הפרת אמונים. בפסיקה הובהר זה מכבר כי הוראת שמירת הדינים אינה חלה ביחס לתיקון חדש של חוק 'ישן' שנחקק לפני חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו" (פסקה 28 לחוות דעתה). זאת, גם כאשר בתיקון מיטיב עסקינן, המגביר את ההגנה על הזכויות החוקתיות, לעומת החוק 'הישן'. חברתי אינה מתעלמת מכך ש"האפשרות העקרונית לבטל אזרחות בעילה של הפרת אמונים אמנם קיימת מראשית ימי המדינה", אך בהקשר זה מבהירה, כי "בפועל הייתה סמכות זו במשך עשורים ארוכים 'אות מתה' וגם לאחר שנעשה בה שימוש תקדימי בשנת 2002, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי למעשה לא ניתן לעשות בה שימוש בהיעדר שינוי חקיקה" (שם). מכאן, שהתיקון לחוק האזרחות, הוא שאיפשר את השימוש במנגנון ביטול האזרחות, מכוח עילה של הפרת אמונים – ובלעדיו איִן. כאשר מדובר בתיקון מהותי, המעצב את ההסדר החוקי כולו, ולמעשה מעמידוֹ מחדש על רגליו, כפי שאירע בעניין דנן, לא ניתן עוד להיתלות בפסקת שמירת הדינים, ואין בה כדי 'לחסן' את העיקרון הבסיסי, שנקבע מקדמת דנא, מפני ביקורת שיפוטית-חוקתית.