3. דעתי כדעת חברתי הנשיאה, כי משעה שהיועץ המשפטי לממשלה נקט עמדה שלפיה לא ניתן לבטל אזרחות בעילה של הפרת אמונים, מבלעדי תיקון שורשי ויסודי של ההסדר החוקי – ואף סוכם על-ידו, על דעת שר הפנים דאז, שעד לביצוע תיקון כאמור לא תופעל סמכות זו – כי אז, תיקון מס' 9 לחוק האזרחות, אשר קבע הסדר מקיף להפעלת הסמכות האמורה, הפיח רוח חיים בעיקרון הבסיסי המקורי, שאמנם איפשר ביטול אזרחות כאמור, אך זאת 'על הנייר' בלבד. הלכה למעשה, תיקון מס' 9 לחוק האזרחות, הציב מחדש את ההסדר החוקי בספר החוקים של ישראל (ואכן, ביטוי עקיף לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 9) (סמכות לביטול אזרחות), התשס"ח-2007). ממילא, לא ניתן עוד להיאחז בקרנות המזבח, ולטעון כי ההסדר חוסה תחת פסקת שמירת הדינים, רק משום שניתן לו ביטוי כללי, בלתי-ישׂים, בגדרי חוק האזרחות. רעיון דומה ניתן למצוא בתשובתו של רבי יהודה הנשיא לטענת אנטונינוס, קיסר רומי, כי הגוף והנשמה עשויים לפטור עצמם מדין שמיים, אף שחטאו: "אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר; ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים; אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא, בכורות נאות אני רואה בפרדס, בֹא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל הפרדס, אמר להן בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר, כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא, כלום יש לי עינים לראות? מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב"ה, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד,
--- סוף עמוד 98 ---
שנאמר 'יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו'; יקרא אל השמים מעל – זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו – זה הגוף" (בבלי, סנהדרין צא, ע"א-ע"ב). בדומה לכך, גם בענייננו, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי העיקרון הבסיסי שנקבע בעבר – ביטול אזרחות מחמת עילה של הפרת אמונים – נעדר חיוּת משל עצמו, ורק הרכבתו יחד עם תיקון מס' 9 לחוק האזרחות, יוצרת מנגנון שלם, ישׂים ומאוחד, שיש לדון בו כאחד. משכך, לא ניתן להתייחס לעיקרון הבסיסי כאל דבר חקיקה עצמאי, בבחינת 'חי הנושא את עצמו', מבלעדי התיקון; ממילא הוא אינו חוסה עוד תחת הוראת שמירת הדינים.