6. בהינתן האמור, קובעת חברתי הנשיאה, כי נפל פגם משמעותי בהתנהלותו של שר הפנים בעניין דנן, בכך שהבקשות לביטול אזרחותם של זיוד ומפארג'ה הוגשו, מבלי להתבסס על אמות מידה כלשהן, באשר אלו, כאמור, נקבעו רק בשנת 2020. על כן, לדבריה, אין להידרש לגופן של ההחלטות, ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי דין הבקשות שהוגשו על-ידי שר/ת הפנים – להידחות (בינתיים התחלפו שרים, עתה זו שׂרה. דברַי לעיל ולהלן מכוּונים כלפי שר הפנים; יהא זה הוא, או תהא זו היא).
7. כאמור לעיל, מסקנתה של חברתי הנשיאה, כי בשני העניינים הנדונים כאן, צריך היה לדחות את הבקשות, מקובלת עלי. אולם, למסקנה זו הגעתי מנימוק אחר שהעלתה חברתי, והוא, כי בנסיבות העניין דנן, היה על שר הפנים להגיש את הבקשות לערכאה הפלילית, בהתאם לאמור בסעיף 11א לחוק האזרחות, חלף פניה לערכאה המינהלית, על-פי הוראות סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות. לעומת זאת, בכל הנוגע לטעם האמור לעיל, לגבי דחיית הבקשות, משום שהוגשו בהעדר אמות מידה סדורות, אני חלוק על חברתי הנשיאה. אכן כן, אמות המידה גובשו רק לאחר הגשת הבקשות מושא ההליך, אך עובדה זו כשלעצמה, אינה פוטרת אותנו מלבחון את דרך התנהלותו
--- סוף עמוד 100 ---
של שר הפנים – בּבוֹחרוֹ לפנות בבקשה לביטול אזרחותם של זיוד ומפארג'ה – באופן מהותי, לגופו של עניין. ודוק. מבלעדי בחינה כאמור, לא ניתן לומר מראש, באופן נבואי, כי די באי-קיומן של אמות מידה, כדי לקבוע כי השר לא שקל, הלכה למעשה, את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. עלינו לזכור, כי אמות המידה הן בבחינת 'תנא דמסייע' – לא פחות, אבל גם לא יותר – ובהחלט יתכן, כי עלה בידי השר לשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ולהוציא תחת ידו החלטה ראויה, בכוחות עצמו, גם מבלי שהונחו לפניו אמות מידה כתובות. אם כן, אלמלא קיומו של טעם אחר, המצדיק את דחיית הבקשות, נדרש היה לבחון את שיקול הדעת של שר הפנים לגופו. רק בדרך זו ניתן היה לברר, אם אכן נשקלו כלל השיקולים הרלבנטיים, ואם שיקולים זרים לא באו במניין. זאת בפרט, מקום שבו עצם הסמכות להורות על ביטול האזרחות, מסורה לבית המשפט – המינהלי או הפלילי – ולא לשר הפנים. לעניין זה, כעולה מן ההסדר שבחוק האזרחות, במסגרת תיקון מס' 9 לחוק האזרחות, הועברה הסמכות לדון בבקשה ולהכריע בה, לבית המשפט, והוּצאה מידיו של שר הפנים. מכאן ואילך, בית המשפט הוא שנדרש לבחון את הבקשה לביטול האזרחות, על כתפיו מוטלת האחריות לשקול את כלל השיקולים, לכאן ולכאן, וההכרעה הסופית בעניין זה – נתונה לו בלבד. זאת, בין אם שר הפנים ביקש את ביטול האזרחות כהלכה, בין אם לאו. לפיכך, אינני שותף לקביעה, שלפיה נדרש היה לדחות את הבקשות על הסף, רק משום שהוגשו קודם לגיבוש אמות המידה. סוף כל סוף, סמכותו של שר הפנים מצטמצמת לכדי הגשת בקשות לביטול אזרחות, הסמכות בעיקרה מסורה לבית המשפט, וצריך היה לבחון את בקשות שר הפנים לגופן, חרף העובדה שאמות המידה לא היו אז עדיין בנמצא.