--- סוף עמוד 104 ---
כל מעמד) – לפעול לביטול אזרחותו של אדם אשר פנה נגדה, חתר תחתיה, והפר אמונים כלפיה, פשוטו כמשמעו. דומה גם, כי מתחם ההתערבות בהחלטה שכזו יהא מצומצם ביותר. כאמור, על שר הפנים לקחת לתשומת ליבו את התקלה שנפלה בדרך-הילוכו ולתקן את הטעון-תיקון.
ש ו פ ט
השופטת ד' ברק-ארז:
1. בשני המקרים שבפנינו נבחנה האפשרות של שלילת אזרחות בגין מעורבות בביצועם של מעשי טרור. לצורך כך נדרשנו לבחון את ההסדר החוקי העדכני המעגן את האפשרות לשלול אזרחותו של אדם שעשה "מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל" – הן במישור החוקתי, והן בהתייחס להחלטות הקונקרטיות שהתקבלו באותם מקרים. אפתח ואומר, כי אני מסכימה לפסק דינה של חברתי הנשיאה א' חיות. בנסיבות אלה, אמקד את דברי רק במספר דגשים החשובים, מנקודת מבטי, לדיון בהגנה החוקתית על הזכות לאזרחות.
מעמדה החוקתי של הזכות לאזרחות
2. השאלה הראשונה שאני מבקשת להידרש אליה נוגעת למעמדה החוקתי העצמאי של הזכות לאזרחות ולאינטרסים החברתיים שעליהם היא מבקשת להגן. שאלה זו ניצבת ביסוד ההליך דנן, בהתחשב בכך שהבסיס לדיון החוקתי שבפנינו מצוי בטענה כי סעיף 11(ב) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), כפי שתוקן במסגרת חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח-2008 (להלן: תיקון מס' 9), פוגע בזכות חוקתית (ובמתכונת שאינה עומדת במבחני פסקת ההגבלה).
3. אפתח במושכלות ראשונים. אני מסכימה כמובן עם חברתי הנשיאה חיות כי השאלה הניצבת בפנינו אינה באילו נסיבות יש לאדם הזכות להיות אזרח, כלומר, מתי חייבת המדינה להקנות לאדם אזרחות. ריבונות המדינה מתבטאת, בין היתר, בסמכותה
--- סוף עמוד 105 ---
לקבוע מי יהיו אזרחיה, ובהתאם לכך כל מדינה קובעת כללים שונים ביחס לשאלה למי תוקנה אזרחות ובאילו תנאים. אף במשפט הבינלאומי אין דין ברור שקובע באילו נסיבות על מדינה להעניק לאדם אזרחות, אם כי קיימת מגמה ברורה לצמצום המצבים של העדר אזרחות, כפי שעוד יפורט להלן (ראו: יפה זילברשץ "האזרחות: מהי ומה תהיה?" מחקרי משפט טז 55, 56 (2000)). מכל מקום, השאלה שעומדת במרכז הדיון בענייננו אינה מתי קמה לאדם הזכות לקבל אזרחות, אלא האם, ובאילו תנאים, ניתן לשלול מאדם אזרחות שבה הוא כבר אוחז. לצורך כך יש להידרש ראשית לאופייה של הזכות לאזרחות במובנה זה.
4. במבט רחב יש לציין כי בעבר, במידה רבה, נתפסה הענקת האזרחות בעיקר כמטילה חובות. אולם, כיום הענקת אזרחות נתפסת גם, ואולי אף בעיקר, כסטטוס המקנה זכויות, למשל הזכות להשתתפות בבחירות, כמו גם זכויות אזרחיות, פוליטיות וחברתיות אחרות (על התפיסה של "אזרחות כזכויות", ראו עוד: Perez v Brownell, 365 US 44, 64 (1958); THOMAS H. MARSHALL, CITIZENSHIP AND SOCIAL CLASS (1950); THOMAS H. MARSHALL, CLASS, CITIZENSHIP AND SOCIAL DEVELOPMENT 71, 78 (1964)). באופן דומה בבג"ץ 7348/08 גריגוריאן נ' משרד הפנים (5.1.2010) הוסבר כך: