"לאזרחות ישנה חשיבות רבה, היא יוצרת קשר משפטי נמשך בין אדם לבין מדינתו ויוצרת זיקה מתמשכת המעניקה זכויות ומטילה חובות. האזרחות היא זכות שקיומה, פעמים רבות, הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד. על כן האזרחות הינה בבחינת צינור החיים של זכויות אדם רבות" (שם, בפסקה 8).
5. חברתי הנשיאה חיות מפנה, בצדק, לפסיקה קודמת של בית משפט זה שהכירה באזרחות כזכות יסוד רבת חשיבות, כמו למשל בבג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 22 (1996). בהמשך לכך הובהר אף כי "מעמדו האזרחי של אדם במדינה הוא בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי הנתונה בידיו" (בג"ץ 1884/02 דימיטרוב נ' שר הפנים, פסקה 20 (16.8.2010)). בהתאם, נקבע גם ביחס לזכות לאזרחות כי "יש לנהוג בזהירות בהחלטות הפוגעות בה או שוללות אותה, ולעשות כן לתכלית ראויה ובמידה ראויה בלבד. לצד זאת, ככל זכות אחרת, לא מדובר בזכות מוחלטת. הזכות לאזרחות מוגבלת בסייגים לכתחילה וכן ניתן לבטלה בדיעבד" (בג"ץ 4082/04 שימנוביץ נ' שר הפנים, פסקה 10 (30.5.2010)). ראו גם בג"ץ 2934/07 שורת הדין נ' יו"ר הכנסת, פ"ד
--- סוף עמוד 106 ---
סב(3) 92, 116 (2007), שם ציין השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין כי "כגודל חשיבותה של האזרחות לאדם... כך גודל הזהירות בביטולה או בשלילתה").
6. למעשה, יש לציין כי אף עמדת משיבי הממשלה לא חלקה על הפגיעה העקרונית בזכויות חוקתיות הכרוכה בעצם שלילת אזרחות. כך, בהודעה המשלימה מטעם שר הפנים (להלן: הודעת משרד הפנים) מיום 19.11.2020 צוין כי "בכפוף להערות האמורות, המשיב מוכן להניח לצרכי הדיון... כי נגרמת פגיעה מסוימת בכבודו של אדם שאזרחותו בוטלה, בשים לב למימד ההצהרתי של ביטול האזרחות האמור" (בפסקה 14). נקודת מוצא דומה הוצגה אף על-ידי הכנסת בתגובה המשלימה מטעמה מיום 17.11.2020 (להלן: תגובת הכנסת) (בפסקה 18). לצד זאת, עמדתן הדגישה כי אין באמור כדי לפטור את הצורך בהצגת טיעון סדור ביחס לטיב הפגיעה באינטרסים המוגנים שביסוד הזכות לאזרחות ובעוצמתה – זאת בגדרי השלב הראשון של הבחינה החוקתית.
7. בהתייחסה לסוגיה זו, חברתי הנשיאה חיות הדגישה כי לשיטתה ההצדקה העיקרית להגנה החוקתית על הזכות לאזרחות טמונה בזיקה המשמעותית שבין האזרחות לבין תפיסת הזהות העצמית וההגדרה האישית של האדם האוחז בה, כלומר לזכות לכבוד במובנה הזהותי. במובן זה, לגישתה, שלילת אזרחות כרוכה באובדן תחושת השייכות של הפרט וככזו מגלמת השפלה העולה עד פגיעה בכבודו (פסקה 38 לפסק דינה).