24. חברתי הנשיאה חיות נדרשה לשתי אמנות מרכזיות המסדירות את נושא האזרחות מהיבטו של המשפט הבינלאומי – האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות (כ"א 8, 553, נפתחה לחתימה בשנת 1954, שנחתמה ואושררה על-ידי מדינת ישראל) והאמנה בדבר צמצום המעמד של חוסר האזרחות (נפתחה לחתימה בשנת 1961, שנחתמה על-ידי מדינת ישראל אך לא אושררה על-ידה). בהקשר זה, ובצדק, היא הצביעה על הקושי העולה לכאורה מסעיף 8(1) לאמנה בדבר צמצום המעמד של חוסר האזרחות, הקובע כי אין לשלול מאדם אזרחות אם תוצאתה של החלטה זו היא הפיכתו לחסר אזרחות (stateless). זאת, בכפוף לחריגים מסוימים עליהם היא עמדה. על רקע האמור, חברתי מציינת כי אפשר שההסדר החוקי שבפנינו אינו מקיים את דרישות המשפט הבינלאומי, ומוסיפה כי אפילו אם כך הוא, הרי שהכרעתו המפורשת של המחוקק הישראלי גוברת.
25. אכן, אין ספק שזוהי התשובה שנותן המשפט הישראלי למצבים שבהם קיימת התנגשות חזיתית בין הדין הפנימי לבין הנורמות המחייבות במישור הבינלאומי. יחד עם זאת, וכפי שכבר ציינתי בעבר, אני מוצאת לשוב ולהדגיש כי לעמדתי "במקרה שבו עומדת לדיון הוראה בעלת אופי כללי וכוללני, שלמצער יש מחלוקת אמיתית לגבי פרשנותה, יש לתת משקל מיוחד לנורמות של המשפט הבינלאומי" (ראו עניין אבו ערפה, בפסקה 16 לפסק דיני). בהמשך לכך, אבקש לחדד מספר דגשים שיש בהם כדי לחזק את הבחירה בפרשנות המקיימת שבה מצדדת חברתי הנשיאה חיות, ואף אני מסכימה לה – דהיינו, שאין מוצא אלא לפרש את ההסדר בענייננו כמחייב הענקת רישיון קבע למי שאזרחותו נשללה ואין לו אזרחות נוספת.
--- סוף עמוד 114 ---
26. אפתח בכך שנקודת המוצא לדיון היא ההדגשה שמנקודת המבט של המשפט הבינלאומי הזכות לאזרחות אינה פריבילגיה אלא זכות אדם. זאת, בהינתן השלכותיה הברורות על איכות החיים, ולעיתים אף על יכולת הקיום עצמה. בהתאם לכך, שלילתה כפופה להגבלות ממשיות. לא בכדי סעיף 15(1) להכרזה האוניברסלית של האו"ם בדבר זכויות האדם משנת 1948 קובע כי "כל אדם זכאי לאזרחות" (ראו גם: David C. Baluarte, The Risk of Statelessness: Reasserting a Rule for the Protection of the Right to Nationality, 19 YALE HUM. RTS. & DEV. L.J. 47, 49, 56-58 (2017)).
27. אכן, כפי שכבר צוין, גם כאשר זוהי נקודת המוצא העקרונית, אין איסור מוחלט על האפשרות של שלילת אזרחות. לפי סעיף 15(2) להכרזה האוניברסלית של האו"ם בדבר זכויות האדם, אין לשלול מאדם אזרחות "באופן שרירותי". מדברים אלו משתמע בבירור כי שלילה שאינה שרירותית, אינה פסולה על הסף (חרף השלכותיה הכבדות, בנסיבות המתאימות).