28. במישור המהותי, הדרישה להיעדר שרירותיות במעשה של שלילת אזרחות צועדת יד ביד עם המגבלות שעליהן עמדה כאמור חברתי הנשיאה חיות ואשר זכו לעיגון באמנה בדבר צמצום המעמד של חוסר האזרחות – זאת הן באשר לעקרון המרכזי המונע (בכפוף לחריגים מצומצמים למדי) שלילת אזרחות ממי שבעקבות צעד זה יישאר חסר כל אזרחות אחרת (סעיף 8(1) לאמנה זו), והן ביחס לדרישה כי ההחלטה על שלילת האזרחות לא תהיה נגועה בהפליה גזעית, אתנית, דתית או פוליטית (סעיף 9 לאמנה זו). כל זאת, בד בבד עם הדרישה להקפיד כי ההחלטה תעשה רק לצורך הגנה על אינטרס ראוי ובהתאם לעקרון המידתיות (ראו: Helene Lambert, Comparative Perspectives on Arbitrary Deprivation of Nationality and Refugee Status, 64 INT'L & COMP. L.Q. 1, 11 (2015)). להשלמת התמונה, יצוין כי שלילת אזרחות, ככל שהיא כרוכה בהרחקה מן המדינה, עשויה בנסיבות מסוימות אף לעורר קשיים שונים ביחס לעקרון "אי ההחזרה" המעוגן במשפט הבינלאומי המנהגי ואוסר על גירושו של אדם למקום שבו יועמדו חייו או חירותו בסכנה (ראו:UNHCR, Guidelines on Statelessness No. 5: Loss and Deprivation of Nationality under Articles 5-9 of the 1961 Convention on the Reduction of Statelessness, sec. 109-113, HCR/GS/20/05 (May 2020)).
--- סוף עמוד 115 ---
29. כאן המקום להדגיש כי קיים יסוד לא מבוטל להנחה כי האיסור לשלול מאדם אזרחות "באופן שרירותי", ובכלל זה גם העיקרון המונע שלילת אזרחות מאדם שעתיד להיוותר בשל כך חסר אזרחות לחלוטין, הפכו לאורך השנים לחלק מן המשפט הבינלאומי המנהגי, או למצער כי מדובר בעקרונות יסוד חשובים שזכו לאחיזה בינלאומית ממשית (ראו: Anna Luquerna, The Children of ISIS: Statelessness and Eligibility for Asylum under International Law, 21 CHI. J. INT'L L. 148, 175 (2020).). למעשה, הדברים עולים בקנה אחד אף עם הסקירה עליה עמדה חברתי הנשיאה חיות ביחס לפרקטיקות המקובלות במדינות שפורטו על-ידה.
30. בצד האמור, יש לסייג ולהעיר כי ההקפדה על האיסור להותיר אדם ללא אזרחות מעוררת מתח הולך ומתעצם בשנים האחרונות. הדברים אמורים, בין היתר, בהינתן האתגרים העכשוויים הכרוכים במאבק העולמי בפעילות טרור, ואשר הוביל בעשור האחרון מדינות שונות בעולם לאמץ תיקוני חקיקה בכל הנוגע להסדרים החלים על שלילת אזרחות (ראו: Tufyal Choudhury, The Radicalisation of Citizenship Deprivation, 37 CRITICAL Soc. POL'y 225, 226-227 (2017); Maarten P. Bolhuis & Joris van Wijk, Citizenship Deprivation as a Counterterrorism Measure in Europe; Possible Follow-Up Scenarios, Human Rights Infringements and the Effect on Counterterrorism, 22 EUR. J. MIGR. L. 338 (2020)). בכלל זה, מעניין לציין כי באנגליה תוקן החוק בשנת 2014 באופן שהרחיב את ההסדר של שלילת אזרחות כך שיחול גם על מי שאינם בעלי אזרחות כפולה (ובמובן זה צפויים להיוותר חסרי אזרחות), ובלבד שלא מדובר במי שנולדו כאזרחי המדינה. ראו: Shiva Jayaraman, International Terrorism and Statelessness: Revoking the Citizenship of ISIL Foreign Fighters, 17 CHI. J. INT’L L. 178, 204 (2016)). חקיקה דומה, שעניינה אף הוא במי שאינם אזרחים מלידה, ושאינה כוללת באופן מפורש מגבלה המכוונת למניעת מצב של היעדר כל אזרחות, אומצה באיטליה בשנת 2018 (Decreto Legge 4 ottobre 2018, n. 113).