72. השותפות, מצדה, טוענת אף היא כי דין הערעור להידחות. בעיקרו של דבר, לעמדתה, סירובו של לוסקין לחתום על אישורי תשלום לצדדים שלישיים היה נגוע בחוסר תום לב והדבר גרם לשותפות לנזקים משמעותיים. השותפות עומדת על כך שההלוואות שקיבלה היו חיוניות להמשך פעילותה, וכי ללא הלוואות אלה, ובהתחשב במצבה הכלכלי הקשה, היא הייתה מגיעה לסוף דרכה. כמו כן, השותפות מעלה טענות דומות לאלה שהעלתה קבוצת בן דוד בכל הקשור להיתכנות המעשית של השבת המערכת ההסכמית למצבה הקודם, בעקבות שינויו של הסכם השותפות לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
73. ביום 10.10.2021 התקיים דיון בערעור. לוסקין טען כי התוצאה שאליה הגיע בית משפט המחוזי היא מוקשית ולא מאוזנת, מאחר שהיא משאירה אותו כבעל מניות מיעוט בחברה, אך ללא זכויות המיעוט שלו, שהיו לגישתו חלק בלתי נפרד מהסכמת הצדדים. לוסקין טען עוד כי הקדיש את כל מרצו לטובת השותפות, כי היא מהווה את מפעל חייו, וכי השותפות התנהלה מעל 20 שנה ללא בעייתיות מיוחדת. לעמדת לוסקין, משהחליטה קבוצת בן דוד שברצונה להחליף אותו היא החלה ליזום סכסוכים מדומים. לוסקין אף עמד על הקושי לבצע הערכת שווי של השותפות, בין היתר, לנוכח חוסר הוודאות בנוגע לרווחיה העתידיים. לבסוף, עמד לוסקין גם על הקשיים שטמונים בהתמחרות, עקב פערי הכוחות בין הצדדים, וטען כי אם יוחלט על היפרדות, יש לעשות זאת בדרך של חלוקה בעין – שכן הנכס העיקרי של החברה הוא התמלוגים העתידיים שלהם היא זכאית. לעומת זאת, קבוצת בן דוד סמכה את ידה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. היא אף ציינה כי אם לוסקין יהיה מעוניין בהיפרדות לפי סעיף 191 לחוק החברות, דרכו פתוחה להגיש תביעה לכך לבית המשפט המחוזי וכי אין לקבוצת בן דוד התנגדות עקרונית להיפרדות.
74. בתום הדיון, ובהמלצת בית המשפט, הצדדים הסכימו על ניהולו של הליך גישור ביניהם לפרק זמן מוגבל של 90 ימים. הליך כזה אכן התקיים בפני השופטת (בדימ') א' אפעל-גבאי, אך ביום 23.12.2021 הודיעו הצדדים כי הוא לא צלח. לפיכך, נפנה עתה להכרעה בטענות הצדדים.
דיון והכרעה
75. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאי דופן. זאת, בין היתר, בשל היתרון המובנה הנתון לערכאה הדיונית, אשר מתרשמת באופן בלתי אמצעי מעדים ומעריכה את מהימנותם (ראו למשל: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, פסקה 13 [פורסם בנבו] (9.5.2012); ע"א 4170/14 כהן נ' כהן, פסקה 7 [פורסם בנבו] (14.1.2016); ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 489-474 (מהדורה שלישית, 2012)). בנסיבות העניין שבפנינו, בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי ישנה הצדקה לחרוג מהכלל האמור. יחד עם זאת, בנוגע לחלק מקביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, ובפרט בכל הנוגע לתוצאה האופרטיבית של פסק דינו, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור בחלקו – הכל כפי שיפורט להלן.