94. אכן, לצד הדין החל על חוזה בלתי חוקי, יש לזכור גם את כלל הפרשנות הקבוע בסעיף 25(ב) לחוק החוזים, לפיו "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל". אם כן, יש להוסיף ולשאול האם ניתן לפרש את המערכת ההסכמית המקנה זכות החלטה בלעדית לדירקטור באופן מקיים?
95. אני סבורה שלא ניתן להשיב על שאלה זו בחיוב. אמנם, בכל הקשור להוראות סעיף 113 לתקנון, ניתן להציע פרשנות מקיימת לפיה הסעיף אינו כולל זכות מהותית של לוסקין לאשר כל תשלום של החברה, אלא כי הוא פרוצדורלי בעיקרו. הצעה דומה נכללה בחוות הדעת. כמו כן, ניתן לומר – בזהירות המתבקשת – כי גם בהקשר לסעיף 100(b) קיימת אפשרות סבירה להציע פרשנות מקיימת לפיה זכות "וטו" תוענק לכלל הדירקטורים, כלומר גם לדח"צים. פרשנות שכזו חותרת לביטול הפגיעה בדח"צים, מבלי לאיין את אפשרותם של יתר הדירקטורים (שמייצגים את בעלי המניות בחברה) למנוע קבלת החלטות דרסטיות ללא הסכמתם. דא עקא, קשה להציע פרשנות מקיימת לסעיף 100(a) לתקנון שכזכור מקנה ללוסקין זכות החלטה בלעדית בעניינים מקצועיים. ייתכן שניתן היה לנסות ולעשות כן, למשל, תוך קביעת מנגנון שבמסגרתו תוטל על לוסקין חובה להיוועץ עם יתר הדירקטורים בטרם יקבל החלטותיו בעניינים אלה או להגדיר רשימה "סגורה" יותר של עניינים מקצועיים. אולם, קיים קושי של ממש באימוץ פרשנויות אלה בנסיבות שבהן ברור כי אינן משקפות את הסכמתם המקורית של הצדדים. מכל מקום, פתרונות מסוג זה אפשריים רק אם שורר אמון בסיסי בין הצדדים והם חולקים רצון כן לעבוד ביחד: חובת היוועצות אינה פותרת את המצב המורכב אם לא שורר אמון בין הצדדים, שכן היוועצות שכזו – גם אם תיעשה – סביר להניח שלא תהיה "בלב פתוח ובנפש חפצה". גם האפשרות להגדיר "ברחל בתך הקטנה" אותם עניינים מקצועיים שנתונים לשיקול דעתו הבלעדי של לוסקין, אינה מעשית כאשר לא שורר אמון בין הצדדים, וסביר להניח כי במצב זה לא רחוק היום שבו ינקטו הצדדים הליכים משפטיים נוספים, באמתלות שונות. בנסיבות העניין ולנוכח הקשיים המעשיים המשמעותיים שתוארו לעיל, נראה שפתרונות אלה אינם מתאימים. אם כן, ללא אמון בסיסי, במצב שבו "איש את רעהו חיים בלעו" (משנה, אבות ג, ב), המשך פעילותה של החברה במתכונת המשותפת איננה אפשרית – לנוכח חשיבותו של סעיף 100(a) במערכת ההסכמית בין הצדדים. מסקנה דומה מתקבלת גם באשר לסעיף 1.2 להסכם בעלי המניות.