111. מסקנתי היא אפוא זאת: בית המשפט המחוזי עשה כברת דרך משמעותית ונכונה עת קבע כי המערכת ההסכמית, וחלק מההסדרים התקנוניים המבוססים עליה, אינם בני-ביצוע וכן כי לא ניתן לבטלם ביטול חלקי. בצדק הצביע בית המשפט המחוזי על כך שהתנהלות שני הצדדים אינה חפה מבעיות, בלשון המעטה. אולם, אין בידי לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה משבוטלה המערכת ההסכמית, החברה יכולה להמשיך ולפעול מבלי שנדרש סעד שיפוטי נוסף.
112. חרף הפגמים בהתנהלותה של קבוצת בן דוד, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי מיטיבה עמה, בעוד לוסקין נותר בפני שוקת שבורה, לאחר שניטלו ממנו המנגנונים שנועדו להגן עליו. מבחינתו של לוסקין, הסעד שניתן בבית המשפט המחוזי (או למעשה – הסעד שלא ניתן) הוא בעייתי אף יותר ממצב שבו היו מבוטלים רק הסעיפים שנמצאו כמנוגדים לחוק (ובפרט סעיף 100(a) לתקנון וסעיף 1.2 להסכם בעלי המניות). משמעות הדברים היא השארתו כמיעוט בחברה תוך שנשללו ממנו כלל "זכויות היתר" שנועדו להגן על האינטרסים שלו. אפשר אף לומר, כי מבחינתה של קבוצת בן דוד, בית המשפט המחוזי העניק לה יותר משביקשה. קבוצת בן דוד עתרה במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה לסעד של היפרדות, דרך התמחרות. בית המשפט המחוזי שלל את סעד ההיפרדות מסיבות שונות, אך בסופו של דבר הכרעתו מאפשרת לקבוצת בן דוד, שהיא קבוצת הרוב, לפעול ככל העולה על רוחה.
113. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן אין מדובר ב"מעין שותפות", ולפיכך בחר שלא להורות על הפרדת כוחות של הצדדים. בעשותו כן אבחן בית המשפט המחוזי את ענייננו מהמקרה שנדון בעניין אדלר (ראו: ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת [פורסם בנבו] (1.9.2015) (להלן: עניין אדלר)), שבו נקבע בין השאר כי הפרדת כוחות בין השותפים בחברה אפשרית במקרים של אובדן אמון בין צדדים בחברה שמהווה "מעין שותפות". בית המשפט המחוזי קבע כי לו היה המבנה התאגידי וההסכמי בין הצדדים נותר על כנו, היה מקום לקבוע כי מדובר ב"מעין שותפות" ובהתאם לפעול לפני העקרונות שהותוו בעניין אדלר. אולם, בית המשפט המחוזי קבע לבסוף כי אובדן האמון בין הצדדים הוביל לביטול המערכת ההסכמית, כך שהיום אין מדובר עוד ב"מעין שותפות". אני סבורה כי קביעה זו אינה יכולה לעמוד.
114. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע כי "אין קבוצת בן דוד יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו, כאשר בצד האחד טענותיה בדבר ההצדקה בביטולה של אותה מערכת הסכמית ושינוי התקנון, ובצד האחר – הישענות על אותה מערכת הסכמים ויחסים בין הצדדים כטעם להכרה בשותף הכללי כבמעין שותפות" (פסקה 236). אלא שבית המשפט המחוזי נתן לקבוצת בן דוד סעד שמיטיב עמה יותר מהסעד שלו עתרה, ושעליו מתח ביקורת. למעשה, דחיית טענתה של קבוצת בן דוד כי מדובר ב"מעין שותפות", במקביל להכשרת פעולותיה שהובילו לדילולו של לוסקין ולהדרתו וקביעה כי החברה יכולה עתה להמשיך ולפעול ללא איזונים, היא שמאפשרת לאחוז בחבל משני קצותיו.