115. שנית, לא ניתן לקבוע כי היעדר האמון כשלעצמו ביטל את מאפייניה של החברה כ"מעין שותפות". גם מקרים אחרים, כמו עניין אדלר ועניין טופז הנזכרים לעיל, עסקו במצבים שהוגדרו כ"מעין שותפות" חרף העובדה שהאמון בין הצדדים נמוג. זהו בדיוק גם המקרה שבפנינו. כמו כן סביר להניח שכל עוד הדברים מתנהלים "על מי מנוחות" ויש אמון, חברות שמהוות "מעין שותפות" כלל לא יגיעו להתדיינות בבית המשפט. מכל מקום, בפסיקה הוצעו מבחני עזר שנועדו לסייע בבירור השאלה אם אכן מדובר ב"מעין שותפות" ובכללם: "האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם". עוד נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה (ראו: עניין אדלר, בפסקה 77 לפסק דינו של השופט דנציגר; ראו גם: עניין טופז, בפסקה 25).
116. יישומם של מבחני העזר הללו בענייננו מוביל למסקנה ברורה כי מדובר בחברה שהיא "מעין שותפות". החברה כללה שני מחנות ברורים והתנהלה כך במשך כעשרים שנים, תוך התבססות על קשר אישי עמוק בין הצדדים, שהיה כרוך באמון הדדי. בין הצדדים הייתה הבנה בנוגע לניהול המשותף של החברה ובנוגע לחלוקת התפקידים; מספרם של בעלי מניות היה קטן ואף נקבעו הגבלות שונות בנוגע להעברתן של המניות. כל אלה ועוד לא משאירים ספק. משראינו כי מדובר בחברה שהיא "מעין שותפות", הרי שמשבר האמון הדרמטי בין הצדדים מצדיק היפרדות. כפי שציינתי, לא ניתן להשאיר את המצב ההסכמי ללא שינוי מסוים, הן במישור המעשי והן במישור המשפטי, מה גם שלא נראה כי משבר האמון בין הצדדים צפוי להיפתר בקרוב, או בכלל – בשים לב לניסיונות רבים של גישור והידברות שהעלו חרס בידם. יחד עם זאת, ביטול גורף של כל המערכת ההסכמית צפוי לקפח את לוסקין – בין אם למול הציפיות הסבירות שלו, ובין אם בשל יצירת מארג תאגידי שיאפשר את המשך דילול אחזקותיו – ונראה כי כבר הוביל לקיפוחו בפועל.
117. אף מבלי להוכיח קיפוח בפועל, באובדן האמון טבוע חשש מובנה מפני קיפוח אפשרי גם בהתנהלותה העתידית של החברה (ראו: עניין אדלר, בפסקה 4 לפסק דיני). הדברים נאמרים אף בשים לב לפערי הממון בין הצדדים. לא מן הנמנע כי בעתיד יידרשו לשותפות משאבים נוספים, והדרך היחידה לגייס כספים שיהיו חיוניים להישרדותה תהיה הקצאת מניות נוספות.