51. לטענתו, עסקינן בהסדר כובל בין ספק בלעדי ו"לקוח שבוי", שפוגע בתחרות בשוק הדלק במספר מישורים – כגון במישור התחרותי בפעילות שבין מפעילי תחנות הדלק, לרבות תחנות שפז עצמה מפעילה; ובמישור התחרותי שבין חברות הדלק לעניין מחירי מוצרי הדלק – וגורם להגבהת חסמי כניסה בפני חברות דלק אחרות ועיכוב כניסתם לענף הדלק.
52. הואיל ורוב תחנות הדלק נמצאות בבעלותה של פז או מופעלות על ידה, טוען דיעי כי פז מהווה מתחרה עסקית למקטע שיווק הדלק לצרכן הסופי, ועל כן יש לבחון את ההסכמות שביניהם כהסכמות שהושגו בין מתחרים, ולהחיל עליהן את החזקות החלוטות הקבועות בסעיף 2(ב) לחוק התחרות. בהתאם, התבקש לקבוע שהכתבת מחירי הדלק בתחנה באופן בלעדי במשך עשרות שנים מהוות כבילות שעניינן "המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם" (סעיף 2(ב)(1) לחוק התחרות) ו"הריווח שיופק" (סעיף 2(ב)(2) לחוק התחרות). נוסף על כך, טוען דיעי כי תניית הבלעדיות מהווה כבילה הנוגעת "לחלוקת השוק, כולו או חלקו... לפי האנשים או סוג האנשים עימם יעסקו" (סעיף 2(ב)(3) לחוק התחרות); וכן כבילה הנוגעת לסוג הנכסים או השירותים בעסק (סעיף 2(ב)(4) לחוק התחרות).
53. עוד טוען דיעי כי מערכת ההסכמית שנחתמה עם פז מהווה חוזה אחיד, כהגדרתו בחוק חוזים אחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). זאת, משום שנוסח המערכת ההסכמית שימש את פז להתקשרויות ארוכת טווח רבות עם מפעילי תחנות דלק רבים. לטענתו, נציגי פז הציגו בפניו את המערכת ההסכמית כ"מיקשה אחת", שאינה ניתנת לפירוק ושאינה נתונה למשא ומתן. לשיטתו לא עמדה בפניו חלופה ממשית, בהינתן תנאי השוק הקרטלי ששררו במועד חתימת המערכת ההסכמית, והתקשרותו בה נעשתה אפוא שלא מרצון חופשי.
54. אשר על כן, התבקש להורות על ביטולן של תניית הבלעדיות המטילה חובת רכישה בלעדית של מוצרי דלק לתחנה; תניית הכתבת מחירים המקנה לפז את הכוח להכתיב את מחירי מוצרי הדלק; ותניית הפינוי המתירה לפז לפנות את דיעי מתחנת הדלק מכל סיבה
--- סוף עמוד 12 ---
שהיא. נטען, כי תניות אלו הן תניות מקפחות בחוזה אחיד, שלא אושרו בידי בית הדין לחוזים אחידים, ועל כן התבקש להורות על ביטולן ועל השבה הנובעת מכך.
55. במישור החוזי, טוען דיעי כי פז הפרה את חובת תום הלב וניצלה באופן בלתי הוגן את כוחה החוזי בכך שקבעה מחירים גבוהים ומקפחים, תוך אפלייתו לרעה ביחס לבעלי תחנות תדלוק אחרות. לשיטתו, פז מחויבת להציע לו תנאים מסחריים דומים לתנאים שמוצעים בתחנות תדלוק אחרות ברשת פז, לרבות תחנות תדלוק "משוחררות". אך מבירור שערך עלה כי בחלק מתחנות התדלוק מוצעים תנאים מסחריים עדיפים והוגנים. לטענתו, פז ניסתה להחתים אותו בדרכי כחש על מסמך פישור המגלם תנאים מסחריים ירודים שאינם מקובלים בשוק, באמתלה כי מסמך זה נחתם על ידי "וועד התחנות" והוא מגלם תנאים מסחריים משופרים. אך גם כאן התברר לטענתו שאף תחנת דלק לא הסכימה לחתום על מסמך זה. שכן, תנאיו המסחריים אינם מאפשרים למכור מוצרי דלק ולהתחרות עם תחנות אחרות. לטענת דיעי, פז נוקטת במדיניות השתלטות על תחנות דלק רבות ככל האפשר המצויות בהפעלת גורמים פרטיים, וזאת על מנת לשמר את כוחה הרב בשוק ולשלוט ברמת המחירים והתחרות הקיימת, וכי אופן התנהלותה מהווה קיום חוזה בחוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט.