80. נוסף על כך, נטען, כי עם סיום הסכם העברת ההפעלה ובשל סירובו העיקש של דיעי לקבל לידיו את הפעלתה, וכתוצאה מכך הייתה התחנה סגורה במשך חודש ימים, נגרמו לפז אובדן רווחים שהוערכו על ידה בסך של 25,000 ש"ח; וכן פגיעה קשה בשמה הטוב והמוניטין, נזק אשר הוערך על ידה בסך של 500,000 ש"ח. אשר על כן, התבקש בית המשפט לחייב את דיעי בסך כולל של 619,500 (ערכה במועד הגשת התביעה).
81. מעבר לכך, טוענת פז כי לאחר חתימת הסכם הפשרה הזמני, הודיע לה דיעי על כוונתו להפעיל בתחנה חנות נוחות משל עצמו, אשר אינה קשורה לרשת yellow של רשת פז. על אף שמדובר בחנות נוחות שהוקמה באופן בלעדי על ידי פז, שלה זכות חכירת המשנה במקרקעין. לטענתה, היא נאלצה להסכים לדרישה זו, תוך שמירת זכותה לגבות דמי שימוש בגין השימוש בחנות הנוחות. לנוכח האמור, דורשת פז בתביעה שכנגד לקבל דמי שימוש חודשים בסך 7,000 ש"ח לחודש בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה, החל מיום 10.7.2012 וכל עוד התחנה משמשת את דיעי לבדו. נכון למועד הגשת התביעה עמד סכום דמי השימוש על סך של 126,945 ש"ח כולל מע"מ.
82.
--- סוף עמוד 18 ---
לחלופין, טוענת פז כי ככל שיימצא לנכון בית המשפט להורות על ביטול זכויותיה הקנייניות בתחנה, מתבקש לחייב את דיעי לשלם לפז את מלוא השקעותיה בתחנה ובמקרקעיה, שלצורכי אגרה הועמדו על סך של 4,000,000 ש"ח.
83. מנגד, טוען דיעי כי דין התביעה שכנגד להידחות על הסף ולגופה. על פי הנטען, מטרתה של תביעה זו היא להטיל עליו מורא, מתוך תקווה שייסוג מתביעתו העיקרית, באמצעות הצבת תביעה שכנגד "מופרכת" בסך של מיליוני שקלים. לטענתו, פסיקת דמי שימוש במקרקעין משמעה הענקת זכויות כלכליות במקרקעי תחנת הדלק לפז במתנה, ללא קיום מכרז על ידי המדינה, וממילא לא יכול להינתן תוקף כלשהו ל"זכות קניין" שמטרתה היחידה היא לשריין בלעדיות. עוד נטען, כי יש מקום לדחות את התביעה שכנגד מחמת הדוקטרינה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". שכן, פז הכתיבה הסדר פסול ולא חוקי הנוגד את תקנת הציבור, מכוחו הרוויחה מיליוני שקלים, והיא מנועה מלבקש סעד של דמי שימוש בקרקעי התחנה.
84. לחלופין, טוען דיעי כי ככל שייקבע כי פז זכאית לסכום כספי כלשהו אזי יש לקזזו מחובותיה של פז כלפיו בסך של עשרות מיליוני שקלים שנגרמו לו כתוצאה מההסדר הכובל ותניות הבלעדיות והכתבת המחירים, אשר הובילו את פז להתעשר שלא כדין. בהקשר זה חוזר דיעי וטוען כי פז אכפה עליו מחירים גבוהים מהמחירים המקובלים בשוק הדלק, תוך אפלייתו לרעה ביחס לבעלי תחנות אחרים, ותוך ניצול לרעה של הכוח שבידה. לטענתו, גם אם יידחו טענותיו בדבר קיומו של הסדר כובל, חלה על פז חובה לספק לתחנה מוצרי דלק במחיר שאינו גבוה ממחיר שמסופק לתחנות דלק אחרות ברשת פז, לרבות מחירים המוענקים ל"תחנות משוחררות". אפליה זו במחירים מהווה הפרה של מערכת ההסכמית ויש בה משום אי קיום חוזה בתום לב.