עמדת המדינה
94. הצדדים הרבו להעלות טענות הנוגעות למעורבותה ולאחריותה של המדינה ביחס לאירועים העומדים בלב המחלוקות. צירופה של המדינה כבעלת דין בהליך הייתה אפשרית בין היתר לאור מעמדה הקנייני במקרקעין, כבעלת המקרקעין המנוהלים על ידי המינהל (רשות מקרקעי ישראל), ומעורבותה בתכנון מערכת ההסכמית. ברם, אף אחד מהצדדים לא ביקש לצרף את המדינה, ואף לא את המינהל, כבעל דין דרוש להליך, והצדדים אף נמנעו מלזמנה לפי הכלים הדיוניים המסורים בהליך אזרחי (וראו למשל, החלטתי מיום 14.11.2019, שבה נדחתה בקשת פז להגשת עמדת רשות מקרקעי ישראל בשלב הגשת הסיכומים). משנמנעו הצדדים, משיקוליהם ומטעמיהם, לזמן את המדינה;
--- סוף עמוד 21 ---
ומשסברתי כי זכותה החוקתית של המדינה לא תפגע שעה שהיועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש") מודע לקיומו של ההליך ולטענות המועלות בו, ואף הודיע על התייצבותו בהליך, מכח סמכותו בסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] – לא ראיתי לנכון להורות על צירופה כצד להליך (וראו, אלון קלמנט "צירוף צדדים זרים להליך משפטי" ספר שלמה לוין 171, 218 (אשר גרוניס ואחרים עורכים, 2013)). כפי שיפורט להלן, בגדר ההליך ביקש היועמ"ש להגיש את עמדתו המשפטית בכתב אך שלא להתייצב לדיוני שמיעת הראיות, בטענה שהוא אינו צד דרוש להליך ונוכחותו אינה נחוצה לשם מתן הכרעה.
95. ביום 24.2.2014 הורה בית המשפט (כב' השופטת עובדיה) לצדדים להודיע ליועמ"ש על "העלאת טענות בדבר תנאים מקפחים בחוזה האחיד" בתביעה, וזאת מכח הוראת סעיף 20 לחוק החוזים האחידים. בהתאם להסכם דיוני שגובש, עמדת היועמ"ש (לרבות שאלת התייצבותו בתיק זה), הוגשה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים (ראו למשל, החלטות כב' השופטת עובדיה מהימים 14.5.2014 ו- 30.6.2015). הואיל ודיעי לא עמד באופן שיטתי במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, ולאחר ריבוי דחיות, הושלמה מלאכת הגשת תצהירי הצדדים רק ביום 5.9.2017.
96. ביום 4.2.2018 הוגשה עמדת היועמ"ש (להלן: "עמדת היועמ"ש" או "העמדה"). עמדת היועמ"ש נסמכה בעיקרה על שתי עמדות קודמות מהשנים 2008 ו- 2010, שנסובו על שאלת חוקיות מערכת ההסכמית בתחנות התדלוק, אשר הוגשו על ידו בהליכים משפטיים דומים שהוגשו על ידי מפעילי הדלק (להלן: "העמדות הקודמות"). בגדר העמדות הקודמות, סבר היועמ"ש כי המערכת ההסכמית שבין נכי צה"ל ובין חברות הדלק היא הסדר כובל, מהטעם שהסכמי החכירה המקובלים, הכוללים תנאי בלעדיות ארוכי טווח באספקת מוצרי דלק לתחנה, עלולים לפגוע או להפחית את התחרות. על רקע האמור, והואיל וההסכמים לא אושרו על ידי בית הדין להגבלים עסקיים, הריהם מהווים חוזה בלתי חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1977 (להלן: "חוק החוזים").