97. כמו כן, לעמדת היועמ"ש בעמדותיו הקודמות ההסכם הקמעונאי מהווה חוזה אחיד בעל תנאים מקפחים, כמשמעות הדבר בחוק החוזים האחידים. כך, נטען כי תנאי בלעדיות שלפיו המפעיל מחויב לרכוש מוצרי דלק אך ורק מחברת הדלק למשך כל תקופת החכירה, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד לפי סעיף 4(5) לחוק החוזים האחידים; וכי תניה המאפשרת לחברת הדלק לקבוע באופן חד צדדי את המחיר שישלם המפעיל לפי שיקול דעתה הבלעדי מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, בין היתר לפי סעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים.
98. היועמ"ש הדגיש בעמדה שהוגשה בהליך זה, כי מערכת ההסכמית דנן דומה במהותה למערכת ההסכמים המקובלת בין חברות הדלק לנכי צה"ל, עליה נסובו עמדותיו הקודמות; וכי אלו עדיין תקפות ורלבנטיות להליך זה, חרף התמורות שהתחוללו בדין בשנים האחרונות. בתוך כך, ציין היועמ"ש כי לאחר הגשת העמדות ניתן פסק דינו של
--- סוף עמוד 22 ---
בית המשפט העליון בע"פ 5823/14 שופרסל בע"מ נ' מדינת ישראל (10.8.2015) (להלן: "עניין שופרסל" או "הלכת שופרסל"). הלכת שופרסל קבעה כי הסדרים אנכיים בין צדדים שונים בשרשרת האספקה, אינם באים בגדר סעיף 2(ב) לחוק, אשר חלופותיו מקימות חזקה חלוטה לקיומו של הסדר כובל. משכך, לעמדת היועמ"ש יש לבחון את הסדרי הבלעדיות בתחנות הדלק, ככל שאינם בין מתחרים, לפי הוראת סעיף 2(א) לחוק התחרות – קרי, יש להראות קיומה של "עלילות לפגיעה בתחרות". זאת, בהתאם למבנה השוק הגיאוגרפי בו פועלת תחנת התדלוק. עם זאת, היועמ"ש בחר שלא להביע עמדה לגבי השאלה אם המערכת ההסכמית מושא ההליך דנן מהווה הסדר אנכי או אופקי, אלא רק ציין כי "הצדדים עשויים להיחשב גם כמתחרים מקום שפז מפעילה בעצמה תחנת תדלוק המתחרה עם תחנת התדלוק לה מספקת היא דלקים" (סעיף 15 לעמדת היועמ"ש).
99. נוסף על האמור, הפנה היועמ"ש לטיוטת דו"ח שפרסמה רשות התחרות מיום 9.7.2017, שעניינה תחרות גיאוגרפית בתחנות התדלוק והקשר בין מבנה השוק למחירי הבנזין (להלן: "טיוטת דו"ח הרשות"). היועמ"ש הדגיש כי מאחר שהטיוטה מצויה בשלב השימוע הציבורי, הוא מבקש רק להביאה לידיעת בית המשפט, מבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין. על פי טיוטת דו"ח הרשות קיים קשר בין מאפייני תחנת התדלוק והסביבה התחרותית שלה לבין רמת המחירים בה. מן ממצאי מחקר שערכה רשות התחרות, עלה כי כמעט שלא קיימת תחרות משמעותית בין ארבעת חברות הדלק הגדולות; ורק נוכחתן של חברות דלק קטנות, שאינן משתייכות לארבע חברות הדלק הגדולות, מסייעת בקיומה של תחרות והורדת המחירים לצרכן. ברם, מספרן של תחנות הדלק העצמאיות הוא מועט. זאת, בשל חסמי כניסה והתרחבות משמעותיים, בין היתר נוכח קיומם של הסכמי בלעדיות ארוכי טווח בין חברות הדלק הגדולות ומפעילי תחנות תדלוק. על כן, הומלץ בטיוטת דו"ח הרשות על יצירת מתווה הדרגתי לקידום כניסתן של חברות דלק חדשות ונקיטת מדיניות אחידה לגבי הסכמים אנכיים הנוגעים לתחנת תדלוק, במטרה לעודד תחרות במקטע השיווק הקמעונאי. בעניין זה, צוין בטיוטת דו"ח הרשות כי זוהי המדיניות הראויה גם לגבי הסכמי שכירות על צורותיהם השונות, המקנים בפועל לחברות הדלק שליטה כמעט מוחלטת לתקופה ארוכה בתחנת התדלוק, באופן המשפיע על התחרות בענף. על פי טיוטת דוח הרשות, ככלל הסכמי שכירות שבהן מקימה חברת הדלק תחנת תדלוק על המקרקעין, שתקופתם עולה על שש שנים, מהווים הסדר כובל לפי סעיף 2(א) לחוק וכי יידרשו הצדקות מיוחדות לחריגה מתקופה זו. למיטב ידיעת בית המשפט, עדיין לא פורסם הדוח הסופי.