109. לעומת זאת, הסדר אנכי הנעשה בין חוליות שונות בשרשרת הייצור עשוי לא אחת להגדיל את התועלת החברתית במשק ולהוביל לריסון המחיר הסופי לצרכן (דיויד גילה "האם ראוי לפרוץ את סכר ההסדרים הכובלים ולחסום את השיטפון בהגדרת אד-הוק? הגיעה השעה לחצוץ בין הסדרים אופקיים ואנכיים" עיוני משפט כז 751, 757-766 (2004)). לפיכך, הסדרים אנכיים נתונים תחת משטר בחינה מקל יותר; והם נידונים לפי מבחן העלילות שבסעיף 2(א) לחוק, שבוחן את פוטנציאל הגבלת התחרות בשוק כלשהו; ואלו לא ייקבעו כאסורים לכשעצמם מכוח סעיף 2(ב) לחוק. יצוין, כי בעניין שופרסל הותר בצריך עיון השאלה האם ניתן במקרים חריגים לבחון הסדרים אנכיים תחת סעיף 2(ב) לחוק, במקרים שבהם הפגיעה בתחרות היא מובנת מאליה והערך הכלכלי של ההסדר נמוך עד מאוד (פסקה 5 לחוות דעתו של השופט הנדל בעניין שופרסל; פסקה 2 לחוות דעתו של השופט שהם; ופסקאות ע"א-פ"ח לחוות דעתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין בעניין שופרסל).
--- סוף עמוד 26 ---
סיווג אופי מתווה ההתקשרות והגדרת השוק הגיאוגרפי במקרה דנן
110. בענייננו חלוקים הצדדים בשאלה אם המערכת ההסכמית מהווה הסדר אופקי בין מתחרים או הסדר אנכי בין חוליות שונות בשרשרת האספקה. מפסיקת בתי המשפט בערכאות הדיוניות השונות ניתן להתרשם כי אין תמימות דעים בשאלה זו. כך למשל, בעניין כסלו ובעניין שר, קבע כב' השופט שיינמן כי תוכנה ומהותה של המערכת ההסכמית מלמדים על הסדר מסוג "אנכי" שבין ספק וקמעונאי (על פסקי דין אלו הוגש ערעור שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון). לעומת זאת, בעניין עובד ובעניין בסט סברו כב' השופטת רות לבהר וכב' השופט ארנון (בהתאמה) כי עסקינן לא רק בהסדר אנכי אלא גם בהסדר אופקי בין מתחרים, שעה שחברת הדלק מפעילה תחנות תדלוק בכוחות עצמה (פסקה 17 בעניין עובד; פסקה 100 בעניין בסט).
111. במקרה דנן אין ספק שההתקשרות שבין הצדדים מקימה מערכת יחסים מסוג אנכי. זאת, נוכח תוכנה של המערכת ההסכמית לאספקת דלק ומיקומם של הצדדים בשרשרת ההפצה. מאידך, פז פועלת במתכונת של הפצה דואלית, ומפעילה בעצמה תחנות דלק רבות, כך שעשויה להיות בה גם היבט תחרותי אופקי (ראו למשל עמ' 691 לפרו', בו אישר אופיר כי פז מפעילה את הרוב המכריע של תחנות התדלוק ברשתה).
112. במישור העקרוני, פעולות הפצה מסחרית במתכונת של "הפצה דואלית" ("dual distribution"), שהיא מתכונת הפצה שבה הספק מפיץ את מוצריו לצרכן הסופי בעצמו ובאמצעות מפיצים עצמאיים – אינה פרקטיקה אסורה בדין הישראלי (דיויד גילה ויוסי שפיגל "הסדרים אנכיים" ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים כרך א' 323, 457 (מיכל שיצר (גל) ומנחם פרלמן עורכים, 2008) (להלן: "גילה ושפיגל"); חגית בולמש הגבלים עסקיים – מערכת היחסים בערוצי השיווק וההפצה 149 (2013) (להלן: "בולמש")). ואף נדמה שדיני התחרות בישראל אימצו בשנים האחרונות עמדה חיובית כלפי פרקטיקת הפצה זו, כעולה משינויי החקיקה השונים (ראו, כללי התחרות (פטור סוג להסכמי רכישה בלעדית) (הוראת השעה), התשס"א-2001; כללי התחרות (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית) (הוראת השעה), התשס"א-2001; ראו גם, אריאל אזרחי ודיויד גילה דיני התחרות האירופאים בראי דיני ההגבלים העסקיים 182-181 (2019) (להלן: "דיני התחרות האירופאים")).