"השוק הרלוונטי הינו אותו השוק, שבו שליטתה של פירמה יכולה לאפשר לה להקטין תפוקה ולהעלות מחיר מעבר לעלות השולית, תוך גריפת רווח"
116. בענייננו, תחנת התדלוק מושא ההליך היא תחנה בין-עירונית הממוקמת על ציר כביש 40, בסמוך לרמת חובב, דרומית לאזור באר שבע. תחנה זו "מרוחקת יחסית ממוקדי אוכלוסייה ופעילות" (סעיף 6.26 לחוות דעת טויסטר) והיא משרתת בעיקר את עובדי אזור התעשייה רמת חובב, את ציבור הנוסעים לעיר הבה"דים שבצומת הנגב ואת ציבור הנוסעים המזדמנים דרומה לכיוון מצפה רימון ואילת (עמ' 46-45 לחוות דעת בארי; סעיף 6.25 לחוות דעת טויסטר). מבחינת המוצר, דלק הוא מוצר צריכה בסיסי וחיוני לציבור הרחב. נקודת ההנחה היא שכל תחנות התדלוק באזור הגיאוגרפי מעניקות מוצר הומוגני של מכירת שירותי ומוצרי דלק, שמחירם מפורסם וגלוי; כאשר הבידול שבין התחנות
--- סוף עמוד 28 ---
הוא לכאורה בהסדרים פרטניים שיש לחברות הדלק עם לקוחותיהן הקבועים (למשל הסדרי תדלוק אוטומטיים כגון פזומט או דלקן) ובהעדפותיו האישיות של הצרכן המזדמן הסביר (כגון מדיניות תמחור, נגישות, מיקום, מיתוג, מוניטין וכיו"ב) - דבר שלא הוכח במקרה זה.
117. תחנת הדלק הקרובה ביותר לתחנת רמת חובב לפי דרכי נסיעה שייכת לחברת "דלק", המצויה במרחק של 13.8 ק"מ ממנה. במרחק שבין 13.8 ל-15.7 ק"מ מתחנת רמת חובב, מוצבות 8 תחנות דלק נוספות, שלוש תחנות דלק נוספות של חברת "דלק" (במרחק של 14.3 ק"מ, 15 ק"מ ו- 15.5 ק"מ), שתי תחנות של חברת סונול (במרחק של 15.1 ק"מ ו-15.7 ק"מ), תחנה אחת של חברת סד"ש (במרחק של 14.7 ק"מ), תחנה אחת של חברת טל (במרחק של 15.7 ק"מ) ותחנה אחת של חברת פז בעמק השרה, המופעלת על-ידי פז, ומוצבת במרחק של כ- 15.7 ק"מ מתחנת התדלוק מושא ההליך. במרחק רב יותר מצויות תחנות דלק נוספות, חלקן תחנות שנחשבות מחוללות תחרות (טבלה 3 לחוות דעת בארי, בעמ' 49).
118. פז הפנתה לסעיף 4 לחוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק משק הדלק"), האוסר על חברת דלק להתקשר בחוזה להקמת תחנת תדלוק או בחוזה בלעדיות, אם תחנת התדלוק ממוקמת במרחק של 10 ק"מ בדרך בין-עירונית, מתחנת תדלוק אחרת שבה נמכר דלק של אותה חברת דלק (עמ' 45 לחוות דעת בארי). לא מצאתי רלבנטיות למרחק סטטוטורי זה בכל הקשור להגדרת השוק הגיאוגרפי במקרה דנן, שעה שאין אף תחנת דלק הממוקמת במרחק שכזה מתחנת התדלוק ברמת חובב, ומשלא שוכנעתי כי דיעי עונה על "מבחן המונופול ההיפותטי", ושביכולתו להעלות מחירים לצרכן תוך גריפת רווח (ראו גם, חקירתה של בארי בעמ' 969 -971 לפרו').