171. כך, בחינת לשון מערכת ההסכמית ויחסי הגומלין שבין שלושת הסכמי-היסוד המרכיבים אותה, מגלה כי זכות הקניין שהוענקה לפז מכח הסכם חכירת המשנה כפופה לזכות החכירה הראשית של דיעי ולזכות החזקה והשימוש שלו בקרקע. בהקשר זה, יצוין כי פז מעולם לא קיבלה את זכות החכירה הראשית במקרקעין, וככל שתפסק ההתקשרות בין המנהל לדיעי, זכות החכירה תעבור לאחר ולא לפז עצמה. והעיקר, פז לא הוכיחה
--- סוף עמוד 41 ---
שהמדינה התכוונה להעניק לה זכות קניין מלאה ועצמאית, שאינה מושתת על המערכת ההסכמית להקמת והפעלת תחנת תדלוק ברמת חובב.
172. לטעמי, פרשנות אחרת שמכירה בזכות קניין עצמאית של פז בקרקע מכח הסכם חכירת המשנה, הינה מוקשית. ולו מהטעם שאם לפז נתונה זכות עצמאית בקרקע, שאינה יונקת את סמכותה ממערכת ההסכמית, מדוע היא מחויבת בגדר אותה מערכת הסכמית להעבירה לרשותו של דיעי עם השלמת בנייתה של התחנה, ללא חיוב בדמי שימוש. למעשה הגיונה של מערכת ההסכמית מתחוור רק מתוך ההקשר הכולל של שלושת הסכמי-היסוד, והחיובים השלובים בהם, ולפיהם זכות החכירה של פז קשורה מעיקרה לזכויות של דיעי במקרקעי התחנה.
173. אף פרשנות תכליתית של הנסיבות הייחודיות האופפות את מערכת ההסכמית, בתור אפיק שיקומי ותעסוקתי לנכי צה"ל והרקע ההיסטורי המייחד אותה; כמו גם פערי הכוחות והמידע שבין הצדדים – תומכים במסקנה כי לפז לא הוקנתה זכות בעלות שעומדת בפני עצמה, במקרקעי התחנה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1991); ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019) (להלן: "עניין ביבי כבישים")).
174. פרשנות תכליתית זו מתיישבת עם ההלכה הנהוגה, שלפיה חוזים ייחודים ומורכבים מצדיקים נקיטת כללי פרשנות תכליתיים, שאינם נצמדים בדווקנות ללשון ההסכמים, ומתחשבים בערכים נורמטיביים ציבוריים, באופן שיהלום את תכליתה הראויה של המערכת ההסכמית דנן; כמו גם יבטיחו את האינטרס הציבורי בקידום התחרות החופשית ובהספקה נאותה של מוצרי ושירותי הדלק (ראו והשוו, פסקה 27 לחוות דעתו של השופט שטיין בעניין ביבי כבישים; איל זמיר "פירוש חוזים: תיאוריה, דין, עובדות וערכים (בשולי ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ)" משפטים נא 81, 102-101 (2021)). והדברים נכונים במיוחד על רקע טענות פז בדבר מעורבותה הנטענת של המדינה והיותה לכאורה צד למערכת ההסכמית.