175. בחינה תכליתית זו מביאה למסקנה כי זכות החכירה במקרקעי התחנה הוענקה לנכי צה"ל, לצורך הבטחת מדיניות השיקום, ובמטרה שתשמש להם כח במובנו המשפטי ומקור הכנסה כלכלי הולם. תכלית זו נלמדת בין השאר מהסדר השיקום ומהנסיבות ההיסטוריות שקדמו לו, שבהן נושלו נכי צה"ל מזכויותיהם במקרקעי התחנה, לאחר שמצוקתם הכלכלית נוצלה לרעה על ידי בעלי ההון, תוך סיכול מדיניות השיקום. מהצד השני, המערכת ההסכמית ביקשה להבטיח ולעגן את האינטרסים של חברות הדלק, שבהעדר מימונן לא ניתן היה להקים את תחנת התדלוק, על דרך יצירת זיקה משפטית בין חברות הדלק לתחנה. ואולם, לא הוכח שהמדינה התכוונה להעניק לפז, אשר לא התמודדה במכרז ואף לא שילמה סכום כלשהו בתמורה למקרקעי התחנה, זכות קניינית מלאה ועצמאית במקרקעי התחנה. מסקנה אחרת, שמשמעותה הענקת הטבה כלכלית משמעותית לחברת הדלק, מחייבת הוכחה בראיות וכאלו לא הוצגו.
176.
--- סוף עמוד 42 ---
במילים אחרות, הן פרשנות לשונית הן פרשנות תכליתית של מערכת ההסכמים והחיובים השלובים בה מביאה למסקנה כי הסכם חכירת המשנה קשור בטבורו להסכם המסגרת וההסכם הקמעונאי. הסכמי-יסוד אלו משלימים זה את זה בלי הפרד, ויחדיו הם מסדירים את ההתקשרות החוזית שעניינה בחכירת מקרקעי התחנה לטובת הקמתה והפעלתה של תחנת התדלוק ברמת חובב. עסקינן ב"עסקת חבילה", לה יתרונות וחסרונות. דיעי קיבל מקור הכנסה מכובד ללא השקעה ניכרת ואילו פז קיבלה הטבה כלכלית משמעותית שבאה לידי ביטוי בזכות שעוגנה בחכירת משנה במקרקעין פטורים ממכרז ובתשלום דמי חכירה נמוכים ובלתי ריאליים. ועדיין זכותה הקניינית של פז בשטחי התחנה היא חלק מאותה "עסקת חבילה", אין היא עומדת בפני עצמה והינה שלובה בזכותו של דיעי (וראו גם, עניין עובד, בפסקה 12; עניין בסט, בפסקאות 133 ו-172).
177. על רקע האמור, אין בידי לקבל את טענת ההגנה של פז לקיומו של פטור על פי סעיף 3(3) לחוק התחרות. ההנחה שעומדת ביסוד הפטור החקיקתי היא שלבעל זכות הקניינית עומדת זכות שלא להתקשר בחוזה המקנה זכות שימוש במקרקעיו (חוזים המגבילים תחרות, בעמ' 677). כאמור לעיל, הנחת יסוד זו לא מתקיימת במקרה זה.
178. זכות החכירה שהוענקה לפז בקרקע היא זכות מדולדלת שהותנתה בהתקשרות בחוזה עם דיעי לשימוש בקרקע לצורכי הפעלת תחנת תדלוק. משלא נתונה זכות הברירה לפז שלא להעניק לדיעי זכות שימוש במקרקעין, הרי ממילא אין היא רשאית ליהנות מהסייג המתיר לבעל זכות קניינית את האוטונומיה לקבוע עם מי ברצונו להתקשר בחוזה לגבי השימוש במקרקעיו ואת המגבלות שיוטלו בגדריו.