196. הלכה פסוקה היא כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת בשאלת ההשבה שלאחר ביטול הסכם לא חוקי, על בית המשפט לאזן בין עקרון ההרתעה מפני יצירת חוזים בלתי חוקיים, ובפרט בהסדרים המגבילים את התחרות החופשית בשוק, לבין עקרון הצדק שמבקש להשיג צדק עם הצדדים, כך "שלא יצא חוטא אחד מלפני בית-המשפט וזר קוצים על ראשו, ואילו חוטא אחר, חוטא כמותו, יצא וזר דפנה על ראשו" (עניין טבעול, בפסקה 58; בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749, 783-782 (1995); עניין טנדלר, בפסקה 18).
197. הערכאות הדיוניות השונות שדנו במערכת ההסכמית שבין חברות הדלק לנכי צה"ל, ומצאו בו הסכם פסול בטל, הגיעו למסקנות שונות בעניין התוצאה המתאימה והצודקת. כך, בעניין בסט נדחו טענות חברת הדלק וזו חויבה בתשלום פיצויים מופחתים על דרך האומדנא בגין הנזקים שנגרמו לנכה צה"ל על גביית מחיר בלתי הוגן גבוה מכח חוק התחרות (פסקה 181 לעניין בסט); ואילו בעניין עובד הוענקה לצד "פיצוי גלובאלי" לנכה מעין זכות קדימה לחברת הדלק בשיווק מוצריה בתחנה, "כל עוד פז עומדת בכללי התחרות החופשית עם השוק" (פסקה 26 לעניין עובד, ההדגשה במקור – ד.ב.ק; וכן פסקאות 24-20, שם). מנגד, בעניין שר ובעניין כסלו, מצא בית המשפט להורות על פטור מהשבה בשים לב לתוכנו של ההסכם ולהתנהגות הצדדים בנסיבות העניין.
--- סוף עמוד 46 ---
יודגש, כי באותם הליכים הפיצוי הוענק לנכה צה"ל ולא לחברת הדלק; וזאת במסגרת תביעתו של הנכה להשתחרר מההסדר הכובל ובקשתו לקבלת פיצויים מכח חוק התחרות והדינים הכלליים. לעומת זאת, בהליך דנן חברת הדלק היא זו שתובעת פיצוי מכח הדינים הכלליים ושיקולי צדק. כאמור, תביעתו של דיעי לפיצויים מכח חוק התחרות ודינים אחרים מתבררת בהליך מקביל ונפרד. בכל מקרה, ההצדקה העיקרית להישמע לתביעת צד להסדר הכובל היא עידוד צדדים להסדר להביא לסיומם של הסדרים כובלים ולהרתיע צדדים מלהיכנס מלכתחילה בהדרים כאלו (עניין בסט, פסקה 178). ואולם, הצדקה זו לא מתקיימת בענייננו, שבו מבקשת הסעד היא דווקא פז שעומדת על כך שלא מתקיים הסדר כובל ומבקשת להותירו על כנו. דווקא היענות לבקשה זו עשויה להרתיע תובעים פוטנציאליים מלהשתחרר מחוזים מגבילים, ובתוך כך לפגוע באינטרס הציבור לקידום התחרות בענף. בנסיבות אלה, מן הדין לדחות את תביעתה של פז, ולמסקנה זו גם ניתן להגיע בגדר יישום של אמות המידה שנקבעו בהלכה.