28. בשנת 1987 החליטה המדינה לבצע רפורמה בשוק הדלק שנועדה לפתוח את השוק לתחרות. בסמוך לכך, אושרה פעילותם וכניסתם של שחקנים חדשים לענף הדלק, כגון כניסתן של חברת הדלק דור וחברת הדלק אלון. בהמשך, בשנת 1993 הוסר הפיקוח על מחירי הדלק; ובכלל זאת הוסר הפיקוח על מחיר הדלק לצרכן ועל מחיר מכירת הדלק על ידי חברות הדלק למפעילי התחנה (המכונה גם "מחיר מתקן"). מטבע הדברים, להסרת הפיקוח היתה השלכות על שיעור ההכנסות של מפעיל תחנת הדלק - שהן ההפרש בין המחיר הסופי לצרכן לבין מחיר רכישת הדלק מחברות הדלק (המכונה לעיל ולהלן גם: "עמלת קמעונאי").
29. ביטול הפיקוח על מחירי מוצרי הדלק, הותיר גמישות מסוימת אצל חברות הדלק והמפעילים בתמחור מוצריהם לצרכן. גמישות מחירים זו רוסנה במידת מה על ידי צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות תדלוק), התשס"ב-2002, שקבע את המחירים המירביים שתחנות הדלק רשאיות לגבות מן הצרכן במוצרי סולר, בנזין 98 אוקטן ובנזין 95 אוקטן (סעיפים 76 ו-84 לתצהירו של אופיר בעניין קביעת מחירים).
30.
--- סוף עמוד 7 ---
חשוב לציין כי נכון להיום, מוטל פיקוח רגולטורי רק על מחירי בנזין 95 (סעיף 19 לתצהיר אופיר בעניין קביעת מחירים). מנגנון המחיר המירבי לבנזין נקבע על בסיס ארבעה רכיבים עיקריים, שהחשוב ביניהם לענייננו הוא מרווח השיווק המשקף את הרווח המשותף שנוצר לתחנות התדלוק ומפעילי התחנה במכירת דלקים לצרכן (סעיף 57 לתצהיר אופיר בעניין קביעת מחירים). למעשה, מרווח השיווק הוא הרכיב התחרותי בענף התדלוק, שבתחומו יכולות תחנות להתחרות על כיסם של צרכני הדלק, בדרך של הענקת הטבות עד גובה רכיב הרווח המשותף. יצוין כי בשנים 2011 ו-2012 עודכן צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, בגדרו הופחת מרווח השיווק שיכולות לגבות חברות הדלק והמפעילים מהצרכנים וכן הוגבלה יכולתם להעניק הנחות מסחריות ללקוחותיהם הגדולים (בג"ץ 6271/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (26.11.2012)).
31. במישור ההגבלי-תחרותי, בשנת 1993 החל הממונה על ההגבלים העסקיים (כיום – הממונה על התחרות; להלן: "הממונה") לבחון את מערכת ההתקשרות שבין חברות הדלק ומפעילי תחנות התדלוק. בהמשך, פורסמה קביעת הממונה, מכח סמכותו לפי סעיף 43(א)(1) לחוק התחרות, שקבעה כי חוזים ארוכי טווח בין חברות הדלק ומפעילות תחנות התדלוק – המקנים בלעדיות באספקת ומכירת מוצרי הדלק וכוללים הסדרים של הכתבת מחירים – הם הסדרים כובלים, הפוגעים בתחרות החופשית בענף, ומונעים כניסתן של חברות דלק חדשות לענף (קביעת הממונה מיום 28.6.1993 צורפה כנספח א' לכרך הראיות הנוספות שהוגש מטעם דיעי (להלן: "כרך הראיות הנוספות")).