7. לגבי דידי, די בנימוק השני שהביא חברי, על מנת להסיק כי בענייננו לא ניתן להחיל את הוראות חוק האימוץ. כפי שאבהיר מיד, גם לשיטתי, המקרה שלפנינו לא בא בגדר אותן "נסיבות חריגות", שאליהן התייחס המחוקק, בחוקקו את סעיף 25(2) לחוק. לעומת זאת, באשר לנימוק הראשון, המבוסס על ניתוח לוגי של שתי ההוראות המעוגנות בסעיפים 3(2) ו-25(2) לחוק, פרשנותי-שלי – שונה במקצת. חברי קובע בחוות דעתו, כי סעיף 3(2) לחוק מציב 2 תנאים למתן צו אימוץ למאמץ יחיד: פטירת הורי המאומץ הביולוגיים וקרבת המאמץ למאומץ. לפיכך, סבור חברי, כי ככל שיקָבע כי סעיף 25(2) לחוק מאפשר לסטות משני התנאים גם יחד, לטובת מתן צו אימוץ למאמץ יחיד, משמעות הדבר היא כי לפנינו הוראה 'פרוצה', המנותקת לחלוטין מהמערכת הנסיבתית שאליה מתייחס החריג המעוגן בסעיף 3(2) לחוק. בכך, יתאפשר להעניק מכוחה צו אימוץ למאמץ יחיד, בכל "טווח המקרים שהחוק ה'רגיל' אינו מאפשר לכלול בו". ואולם, פרשנותו של חברי מבוססת על הנחת יסוד, שלפיה סעיף 3(2) לחוק מציב 2 תנאים לצורך תחולתו, בעוד שלשיטתי, סעיף זה קובע תנאי נוסף, עצמאי ונפרד, שלפיו על המאמץ להיות "בלתי נשוי". אסביר.
8. הכלל שקבע המחוקק הוא זה: אימוץ יֵעשה על-ידי "איש ואשתו יחד". החריג לכך, המאפשר אימוץ על-ידי יחיד, מעמיד 2 חלופות: (1) אימוץ קרובים (דהיינו, מצב שבו "בן זוגו [של מבקש האימוץ היחידני – נ' ס'] הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן"); (2) מצב שבו "הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי".
--- סוף עמוד 31 ---
החלופה השניה מציבה אפוא 3 תנאים: פטירת הורי המאומץ; קרבת המאמץ למאומץ; היות המאמץ בלתי נשוי (ראו למשל: ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(5) 64, 81 ו-130 (2005) (להלן: עניין ירוס-חקק)). על גבי סעיף זה, הרכיב המחוקק חריג נוסף, המעוגן בסעיף 25(2) לחוק, שכותרתו: "סמכות לסטות מסייגים". אותו חריג לחריג, מאפשר לסטות רק מ-2 מתוך 3 התנאים הקבועים בסעיף 3(2). דהיינו, ניתן לסטות רק מן התנאים הבאים שנקבעו בחלופה זו: פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ, אך לא ניתן לסטות מן התנאי שלפיו על המאמץ היחיד להיות בלתי נשוי; תנאי אחרון זה, הוא תנאי בל יעבור, שלפי מצוות המחוקק, אין לסטות הימנו (עניין ירוס-חקק, עמודים 100, 116 ו-131; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מספר 3), התשמ"א-1981, הצ"ח 1533, 335, עמוד 336 (30.3.1981); נילי מימון, דיני אימוץ ילדים, עמודים 341-339 (1995); בנציון שרשבסקי ומיכאל קורינאלדי, דיני משפחה ב, עמוד 938 (2015)). נוכח כל זאת, אינני סבור כי סעיף 25(2) לחוק, מאפשר לסטות רק מ"אחד משני התנאים האמורים" בסעיף 3(2) הנ"ל. לגישתי, ניתן לסטות מהתנאי הראשון והשני, וגם משניהם יחד, כל עוד התנאי בדבר היות המאמץ בלתי נשוי מתקיים. פרשנות זו, נתמכת בבחירתו של המחוקק להשתמש בסעיף 25(2) לחוק, ב-וא"ו החיבור, ולא בתיבה 'או' (כלומר: 'פטירת הורי המאומץ או קרבת המאמץ לפי סעיף 3(2)'); למצער – זוהי הפרשנות הלשונית הרגילה. אמנם, פרשנות הסעיף בדרך זו, מרחיבה במידה רבה את סמכותו של בית המשפט לסטות מהחריג לכלל, שכן התנאי ה'נוקשה' היחיד, מבין 3 התנאים, הוא היות המאמץ בלתי נשוי, אך כאמור, הסמכות לסטות מסייגים כבולה למסכת עובדתית יִחודית, שבה מתקיימות "נסיבות חריגות", שבהן "נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ" (ראו והשוו: רע"א 1165/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 69, 84 (2002) (להלן: ע"א 1165/01)).