"העדה, מר אמזל: ... היה גם ברור לגמרי שהצדדים פה לא שווים. זאת אומרת, יש לנו מצד אחד איש נדל"ן ממולח, שזה בסדר, בעיניי זה תכונה מאוד חשובה, ומצד שני יש לנו רופא ילדים. שבאמת לא היה לו מושג מהחיים שלו. ברגע הראשון שראיתי את הייפוי כוח, אמרתי לו, אבל היית צריך לעשות עם זה משהו בשנים, במהלך ה10 שנים, הוא אומר לא היה לי מושג, הוא ככה כתב גם בתצהיר שלו לבית משפט, הוא אומר מה אני ידוע? אני רופא ילדים. אני יודע מה אני צריך לעשות עם זה? לא ידעתי. והיה ברור, כמו שאמרתי, מהיום הראשון, לא מהיום הראשון, מהרגע הראשון. ואז נשאלה השאלה, ללכת על העסקה או לא ללכת על העסקה. אז כמו שאמר לנו פה כריש הנדל"ן, לפעמים לוקחים סיכון. והסיכון שהוא לקח, היה אפסי. למה? הוא בא אליי בעצם, נניח שהלכנו, בדקתי, אמרתי מה שאמרתי, אמרתי יש עדיין סיכוי, אנחנו נצטרך לשכנע את בית משפט שאכן ייפוי הכוח הזה ניתן להבטחת זכותו של מיופה הכוח, יש סיכוי שאנחנו נצליח לאשר אותו.
...בשלב הזה, הוא רצה לבנות עסקה שאין לו שום סיכון. ולא רק שאין לו סיכון אלא גם שההוצאות שלו מינימאליות. וכך נבנה גם ההסכם. ההסכם נבנה כך שאף אגורה מהתשלום הראשון, לא עוברת למוכר". (עמ' 239-238).
בעדותו אומר ד"ר אריה מצקר:
"ת: מעניין שכרופא ילדים לא עסקנו בענייני משפטים. לא. לא מבין הרבה בענייני משפטים, לא בענייני נדל"ן, ולכן השאלה הזו, היא לי לא כל כך ברורה. אני כתבתי תצהיר שכנראה במידה מסוימת נעזרתי על ידי עו"ד אמזל".
(עמ' 121).
כאמור, אי בקיאותו של אריה מצקר בעסקאות נדל"ן הביאה אותו להסכים לעסקת מכר במחיר לא ריאלי של 120,000 דולר כאשר דוד צצ'ק ויקי שקד, שזה תחום התמחותם, יודעים שערכם של מקרקעין אלו, גבוה בהרבה. (על פי חוות הדעת שקיבל דוד צ'צ'ק, ערך הקרקע 300 אלף דולר ועל פי חוות הדעת שקיבל עו"ד נחשון 900 אלף דולר).
על פי "הסכם המכר", נרשמו הערות אזהרה על המקרקעין מבלי שאריה מצקר קיבל תמורה כספית, כלשהי למעט 30 אלף דולר שמופקדים בידיה של עו"ד אמזל ב"כ דוד צ'צ'ק.
כאמור, דוד צ'צ'ק, יקי שקד, אריה מצקר, ועו"ד אמזל המייצגת אותו, היו מודעים היטב!! לבעייתיות שב"יפוי הכוח", בתוקפו, ובתוקפה של עסקה זו. תקוותם הייתה, שלמרות בעייתיות זו, יעלה בידם לבצע את עסקת המכר.