העדה, עו"ד אמזל: לא, יש 900 ,אני מדברת על המזומן. סעיף של המזומן זה 700. איך שלא יהיה, 700, 900, 300, היה ברור לגמרי למה הוא רוצה את העסקה הזאת. היה גם ברור לגמרי שהצדדים פה לא שווים. זאת אומרת, יש לנו מצד אחד איש נדל"ן ממולח, שזה בסדר, בעיניי זה תכונה מאוד חשובה, ומצד שני יש לנו רופא ילדים. שבאמת לא היה לו מושג מהחיים שלו. ברגע הראשון שראיתי את הייפוי כוח, אמרתי לו, אבל היית צריך לעשות עם זה משהו בשנים, במהלך ה10 שנים, הוא אומר לא היה לי מושג, הוא ככה כתב גם בתצהיר שלו לבית משפט ,הוא אומר מה אני יודע? אני רופא ילדים. אני יודע מה אני צריך לעשות עם זה? לא ידעתי. והיה ברור, כמו שאמרתי, מהיום הראשון, לא מהיום הראשון, מהרגע הראשון. ואז נשאלה השאלה, ללכת על העסקה או לא ללכת על העסקה. אז כמו שאמר לנו פה כריש הנדל"ן, לפעמים לוקחים סיכון. והסיכון שהוא לקח, היה אפסי. למה? הוא בא אליי בעצם, נניח שהלכנו, בדקתי, אמרתי מה שאמרתי, אמרתי יש עדיין סיכוי, אנחנו נצטרך לשכנע את בית משפט שאכן ייפוי הכוח הזה ניתן להבטחת זכותו של מיופה הכוח, יש סיכוי שאנחנו נצליח לאשר אותו. שלב, בשלב הזה, הוא רצה לבנות עסקה שאין לו שום סיכון. ולא רק שאין לו סיכון אלא גם שההוצאות שלו מינימאליות. וכך נבנה גם ההסכם. ההסכם נבנה כך שאף אגורה מהתשלום הראשון, לא עוברת למוכר. העסקה הזאת, וכמו שעופר באמת אמר היום, זה סוג של עסקה מותנית, כי התשלום הראשון בעצם היה סוג של רצינות. נניח. אבל הוא לא עבר למוכר. אני לא מכירה עסקאות שהתשלום הראשון לא עובר למוכר, נרשמת הערת אזהרה, וכל התשלום עובר למוכר רק ברישום בטאבו. אין דבר כזה. אני לא מכירה בכל אופן. ומבחינתי, הוא היה מוגן בצורה מוחלטת. מה שאומר, הכסף שלו היה מובטח. נושא של המיסים אני ידעתי שברגע שיש ביטול עסקה, הוא יקבל את כל המיסים שלו חזרה. אין פה בעיה. והבניין של העסקה, בצורה הזאת, הבטיח אותו בצורה מוחלטת. הוא מראש ידע שהוא הולך לעסקה שיש סיכוי שלא תתקבל . מצד שני, היה לו סיכוי , השווי הנמוך של העסקה, היה מאוד מפתה. מה עוד, שההסכם שלו איתי היה שאני לא מקבלת כסף אלא אם כן יוצאת העסקה. אז מה אכפת לו? מה הוא עשה במשך כל השלוש שנים האלה? הוא לא עשה כלום.
מי שעשה זה אני, מי שהוציא כסף, מי שבזבז את זמנו ואת הידע שלו זה אני, הוא ישב בשקט , מסיבה טובה. הוא ידע שהוא מוגן. אנחנו מדברים על ה12 אלף שקל האלה של מס רכוש? גם בזה אני דאגתי לו בהסכם. בהסכם הפשרה. עכשיו, כיוון שהיה ברור, שיכולות להיות בעיות, היו פתחי יציאה. שבעצם היו לשיקול דעתי. אני לא הייתי צריכה את כל המעשה מרמה שפה מייחסים לי. למה אני צריכה לרמות אותו? יכלתי להודיע לו אדוני לפי דעתי לא ניתן לרשום נקודה. מה הבעיה? בשביל מה אני צריכה לרמות אותו? להסתיר ממנו? כתוב בהסכם שאני מחליטה. אני מחליטה, אם אני, הוכח להנחת דעתי שלא ניתן לרשום, גמרנו. הוא ידע את זה. ולכן כל הסיפור וההמצאה הזאת שאני הסתרתי ממנו, למה אני צריכה להסתיר ממך? כתוב. אתה חתמת על זה, אתה ידעת את זה. שאני יכולה, ודרך אגב, הסעיף שבו כתוב שזה להנחת דעתי, לא מוגבל בזמן. יכלתי גם אחרי חודשיים להגיד לו, אדוני, אין סיכוי, הוכח להנחת ידיעתי שהסיכוי לא טוב. או אין סיכוי. לא חשוב איך זה מנוסח שם. והיה סעיף נוסף, סעיף 12, שעוד פעם אמר, והגבלנו את זה בזמן, ל18 חודש, שאם אנחנו לא פותרים תוך 18 חודש את הבעיות, עכשיו מה? מאשימים אותי שאני התאמצתי עוד יותר? מה מגיע לי עונש על זה שאמרתי אוקי אני אנסה גם ככה? אוקי, אני אעשה גם ככה? נראה מה ייצא. אולי בסוף אתה כן תזכה. מגיע לי עונש על זה?
כב' הש' פרגו: טוב.
עו"ד קסטרו: ציינת פה הסכמים שערכת. תספרי לנו איזה עוד הסכמים נערכו, איזה עוד מסמכים נערכו בד בבד עם הסכם המכר.
העדה, עו"ד אמזל: שניה. כיוון, הסכם המכר בעצם נערך עם המנוח, במרכאות. כן. המוכר מופיע כבנימין מצקר ז"ל על ידי מיופה כוחו. מערכת היחסים בין מיופה הכוח, לקונה, לא רלוונטית להסכם המכר. אני לא צריכה להציג אותה למס שבח, אני לא צריכה להציג אותה לאף אחד. יש פה מערכת יחסים מסוימת, שמטפלת כולל במצגים של מיופה הכח. וזה נועד בעצם להגן על שניהם. גם על הקונה וגם על המוכר. ורק להגיד, שמי שביקש שאני אטפל במצקר, היה אדון צ'צ'ק. כי, הוא הבין, או לא יודעת, הוא הבין או לא הבין, יכול להיות שבגלל זה הוא הביא אותו אליי כי הוא ידע שהוא יסמוך עליי.
עכשיו, במסמך ההבהרה, שנחתם בד בבד, קודם כל אני בכלל לא מבינה, מה העניין הגדול, את מי זה מעניין אם זה במסמך אחד או לא במסמך אחד. גם פה כבר יש לזה קונספירציה, אם כן אז אני לא יודעת כלפי מי. אין לזה שום משמעות מבחינת מערכת היחסים בין צ'צ'ק למצקר. זאת אומרת, להפרדה אני מתכוונת. הייתה, היו הסכמות, העובדה שזה הוחלט לעשות את זה בצורה כזאת, כי אני חשבתי, הסכם הוא עם המוכר, הסכם המכר, וההסכמות, בין מיופה הכוח כמיופה כוח, כמי שמציג מצגים, אני חשבתי שהמקום של זה לא בהסכם המכר. אני גם עכשיו חושבת שזה היה נכון לעשות את זה. עכשיו, אם אדוני ייראה במסמך ההבהרה, שיכלתי לכתוב, כמובן, במסמך ההבהרה שאני חושבת, או שמיופה הכוח יודע שאין תוקף לייפוי כוח אז מה אנחנו עושים? אני לא יכולה לכתוב דבר כזה, כי גם לא חשבתי ככה. אבל מה שכתבתי שם, אם אדוני יראה, כתוב שם, ולאור פטירתו, ולאור חלוף הזמן, פטירתו של, לא זוכרת כבר. אני יכולה לראות?".
(עמ' 237 – 240).