עיון בהסכם שכר טרחה זה מחודש מרץ 1998 מסביר, עד כמה היה חשוב לקבל צו לקיום צוואת המנוח בנימין וולף מצקר ז"ל, כדי שניתן יהיה להעביר את המקרקעין ע"ש ננט, דוד ופליקס סולומון יבדל"א ולקיים את הסכם שכר הטרחה
בהסכם שכר טרחה זה – מחודש מרץ 1998 (מוצג 4 נחשון) – יהיה זכאי עו"ד נחשון ל-20% מכל סכום שיתקבל או יביא להשבחת המקרקעין עד 60,000 דולר או 1/3 מהמקרקעין אם ההשבחה תעלה על 60,000 דולר.
מה הקשר בין הסכם שכר טרחה זה ובין המרצת הפתיחה בתיק 1809/96 – בה התבקש עו"ד נחשון לייצג את משפחת סלמון בתביעתם של צ'צ'ק ומצקר להכיר בתוקפו של "יפוי הכוח הבלתי חוזר" ובהסכם המכר מכוחו של "יפוי כוח" זה?
בעדותה אומרת ננט סולומון את ציפייתם מעו"ד נחשון ואת השכר שהם יצטרכו לשלם לו.
"העדה, גב' סולומון: ושהוא יטפל לנו בעניינים, והם ציפו שהם יצרכו לשלם לו בעבור השירותים". (עמ' 340).
בעת שקיבל עו"ד נחשון את הטיפול בתיק 1809/96, היו מצויות בו כבר החלטת לשכת רישום המקרקעין ש"יפוי הכח הבלתי חוזר" אותו מחזיק אריה מצקר פג תוקפו ושאין להכיר בהסכם המכר המתבסס על "יפוי כח בלתי חוזר" זה. זו הייתה גם תשובת פרקליטות מחוז ת"א המסבירה ומנמקת משפטית זאת, עם ציטוטי פסיקה. ביום 30/1/1997 החליטה כב' השופטת שרה סירוטה על מחיקת רשם המקרקעין מהמרצת הפתיחה והורתה על צירוף היורשים – ננט סלמון דוד סלומון ופליקס סלומון –להמרצת הפתיחה.
זה היה המצב העובדתי והמשפטי עת קיבל על עצמו עו"ד נחשון את ייצוג משפחת סולומון.
עו"ד נחשון החל בפעולות לקבלת צו קיום צוואה, במקביל לייצוג המשפטי בהמרצת הפתיחה.
לצורך כך, ניתן ה"יפוי כוח" מאפריל 1997.
בעדותו מספר עו"ד יוסף נחשון:
"העד, עו"ד נחשון: כשהגענו לדיון הראשון, עמדה בפני בית המשפט גם ההתנגדות של רשם המקרקעין לרשום את הנכס על שם, בעצם, לאשר את העסקה ולאשר את ייפוי הכוח, וגם, עמדת הפרקליטות שסברה שייפוי הכוח הזה הוא לא תקף, הן מאחר ועברו 10 שנים והן מאחר ונותן ייפוי הכוח נפטר והן מאחר ולא מדובר בייפוי כוח, והן מעבר, זה יורד לבד. והן מאחר, וייפוי הכוח הוא לא בלתי חוזר כי הוא לא ניתן לטובת צד שלישי. זו הייתה מסקנת הפרקליטות, והשופטת שרה סירוטה...
...
העד, עו"ד נחשון: השופטת שרה סירוטה, אמרה את עמדתה גם בפני עו"ד אמזל וגם בפניי, שייפוי הכוח הזה הוא לא תקף, והעסקה הזאת היא לא, בעצם, לא עסקה שבוצעה. אחרי העמדה הזאת של כבוד השופטת שרה סירוטה, התחלנו לנהל שיחות ביני לבין גברת אמזל, שראיתי שהיא חושבת בצורה, נכונה, שיש פה בעיה, שצריך לפתור אותה".
(עמ' 98, 99).